ימין נ' רשות מקרקעי ישראל - רשות הפיתוח ואח'

עתירה אשר במרכזה עומדים מכרז תא/250/98 אשר פורסם על ידי המשיבה 1 במהלך חודש דצמבר 1998 ועניינו "פינוי ובינוי בשכונת הארגזים תל-אביב – יפו" (להלן: "המכרז"), חוזה הפיתוח שנחתם מכוח המכרז במהלך חודש ספטמבר 1999 בין המשיבות 2-3 (להלן: "הזוכות") לבין המשיבה 1 (להלן: "חוזה הפיתוח") ותוספות לחוזה הפיתוח שנחתמו החל מחודש ספטמבר 2007 ועד לחודש יוני 2015 (להלן: "התוספות").

במסגרת העתירה, עותר העותר לשלושה סעדים עיקריים:

• ביטול תוספת לחוזה הפיתוח שנחתמה בין המשיבה 1 לבין המשיבות 2-3 ביום 10.6.2015 וכפועל יוצא ביטול חוזה הפיתוח שנחתם ביום 22.9.1999.

• פיצול חטיבת המקרקעין נשוא חוזה הפיתוח ל"מקרקעין עליהם בוצעה הבנייה בפועל" ו"יתרת המקרקעין", תוך קביעה כי על המשיבה 1 לפרסם מכרז חדש ל"פינוי בינוי" יתרת המקרקעין.

• ביטול החלטת המשיבה 1 לאשר העברת חלק מזכויות המשיבות 2-3 במקרקעין למשיבה 4.

בהחלטתי מיום 19.2.18, הוריתי לעותר להבהיר את מקור הסמכות העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה, שכן נראה היה כי לכאורה לא מדובר בענייני מכרזים אלא בעניינים חוזיים, בשלב החוזי, לאחר שהמכרז הסתיים לפני עשרות שנים – עניינים שאינם מנויים בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן: "החוק"). כמו כן, התרתי גם למשיבים להתייחס לשאלת הסמכות העניינית.

א. רקע עובדתי:

במהלך חודש דצמבר 1998 פרסמה המשיבה 1 את המכרז שעניינו, כאמור, "פינוי ובינוי בשכונת הארגזים תל-אביב – יפו" בו זכו המשיבות 2-3.

ביום 22.9.99 חתמו המשיבה 1 והזוכות על חוזה פיתוח במסגרתו התחייבו הזוכות לבנות במקרקעין נשוא החוזה 1,196 יחידות דיור עד ל"סיום תקופת הפיתוח", כלומר עד ליום 1.2.06.