עת"מ 4250-04-15.s.a ואח' נ' שר הפנים ואח'

הרקע לעתירה:

בפני עתירה נגד החלטות המשיב אשר דחה את בקשת העותרים להסדרת מעמדו של העותר 1 בישראל מכוח חיים משותפים עם העותר 2.

העותר 1, יליד 1995, אזרח קולומביה, והעותר 2, יליד 1979, אזרח ישראלי, טוענים כי הכירו זה את זה ביוני 2014, בעת שהעותר 2 טייל בקולומביה, ומאז שמרו על קשר הדוק באמצעים שונים. משהתחזקו היחסים ביניהם הזמין העותר 2 את העותר 1 למדינת ישראל וזה הגיע לישראל בתאריך 21.7.14. מיד עם הגעתו לישראל הונפקה לעותר 1 אשרה מסוג ב/2 עד ליום 21.9.14, אשר הוארכה על ידי המשיב פעמיים עד ליום 25.11.14. בעתירה נטען כי העותר 1 הגיע לישראל על מנת לקיים חיים משותפים עם העותר 2. באותה עת ניהל העותר 2 הליך פונדקאות במדינת גאורגיה כאשר כתוצאה מהליך זה נולדו תאומים בשבוע ה-25 להריון והושמו בפגיה בגאורגיה. בשל מצבם הרפואי הקריטי של התאומים ובסיוע הרשויות במדינת ישראל הוטסו התאומים בטיסה רפואית פרטית בהולה לישראל, לקבלת טיפול רפואי מציל חיים בארץ. בסופו של יום פקדה טרגדיה את המשפחה והתאומה נפטרה בבית החולים הלל יפה בחדרה. התאום הנוסף אושפז ועבר טיפולים רפואיים עד ששוחרר מבית החולים ולטענת העותרים הינם מגדלים אותו במשותף.

ביום 23.11.14 התייצבו העותרים בלשכת המשיב בחדרה והגישו בקשה להסדרת מעמדו של העותר 1 מכוח נוהל חיים משותפים עם אזרח ישראלי. במסגרת הגשת הבקשה הציגו העותרים ראיות מנהליות להוכחת כנות הקשר. ביום 14.1.15 נערך לעותרים ראיון אשר בסיומו נמסר להם כי התיק יועבר להחלטת מנהל הלשכה. ביום 3.3.15 ניתנה החלטת המשיב הדוחה את בקשת העותרים להסדרת מעמדו של העותר 1 בישראל מכוח חיים משותפים עם העותר 2. המשיב קבע בהחלטתו כי לא הוצגו הוכחות משכנעות לכנות הקשר ולקיום משק בית משותף. כן נקבע כי על פי השימוע שנערך לעותרים עלו סתירות מסוימות. עוד צוין בהחלטה כי משך ההיכרות בין העותרים הינו קצר ביותר וכי בהגשת הבקשה יש חוסר תום לב מצדו של העותר 2, משום שבעת שהזמין את העותר 1 הוא הזמינו כתייר ולמעשה הסתיר מהמשיב את כוונתו להגיש בקשה למעמד עבורו וגם המוזמן הסתיר בתשאול בביקורת הגבולות את היותו בן זוג של העותר 2 והציג עצמו כתייר עם כרטיס טיסה חזרה. לאור האמור קבע המשיב כי התרשמותו מכנות הקשר הינה שלילית.

ביום 17.3.15 הוגש ערר מטעם העותרים על החלטת הדחייה וביום 26.3.15 התקבלה החלטה הדוחה את הערר, לפיה לא הוצגו הוכחות לקיום משק בית משותף וחיים משותפים על התקופה שטרם הגשת הבקשה; המעבר מההיכרות הראשונית של בני הזוג ועד למיסוד הקשר הינו קצר ביותר; גם ההוכחות הינם על פני תקופה קצרה מאוד; בני הזוג פעלו שלא בתום לב כאשר כל אחד בדרכו הסתיר את העובדה שהמטרה לכניסתו של המוזמן היא על מנת להגיש בקשה למעמד במסגרת נוהל "חיים משותפים"; גם ההתרשמות שעולה מהשימוע הינה שלילית בכל הנוגע לכנות הקשר. לאור זאת נקבע כי על העותר 1 לעזוב את ישראל בתוך 14 יום.

נגד החלטה זו הוגשה העתירה שבנדון.

טענות הצדדים:

העותרים טוענים כי הם מקיימים את כל התנאים הנדרשים מכוח "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" וכי יש להסדיר את מעמדו של העותר 1 מכוח נוהל זה ולהנפיק לעותר 1 אשרת עבודה מסוג ב/1.

לטענת העותרים, הציגו בפני המשיב את מלוא המסמכים הנדרשים לשם הסדרת מעמדו של העותר 1 בישראל, לרבות ראיות מנהליות רבות המוכיחות את כנות הקשר מרגע ההיכרות, ואף נערכו לעותרים ראיונות במשרדי המשיב, הבוחנים את כנות הקשר. על כן, נטען כי לא ברור כיצד טוען המשיב כי לא הוצגו הוכחות משכנעות לכנות הקשר ולקיום משק בית משותף. נטען כי מוטלת על המשיב חובה מהותית להפעיל סמכותו ושיקול דעתו בבחינת בקשות להסדרת מעמד ועררים תוך הפעלת פעולה אקטיבית ופעילה, כגון עריכת בדיקה מקיפה ומעמיקה בטרם מתן החלטה. העותרים טוענים כי משעלה אצל המשיב החשד לכאורה בדבר קיומו של קשר כן ואמיתי בין העותרים, היה על המשיב להפעיל פעולה אקטיבית לבירור חשדות אלה, לרבות יצירת קשר עם חבריהם ובני משפחתם של העותרים או עם הרופא המטפל של בנם המשותף, בדיקת העותרים בדירת מגוריהם ועוד. עוד טוענים העותרים כי מנוסחה הלקוני של החלטת הדחייה הדוחה את עררם, ומשלא זומנו העותרים או מי מחבריהם או בני משפחתם למשרדי המשיב לבחינה נוספת של עניינם, לא ברור מהי הבחינה החוזרת שערך המשיב, אם בכלל, ומהם השיקולים אשר הביאו לאישור ההחלטה הראשונה.

העותרים טוענים כי שגה המשיב עת קבע כי מתקיימות לכאורה בעניינם של העותרים סתירות מסוימות וכי ההתרשמות שעולה מהשימוע הינה שלילית בכל הנוגע לכנות הקשר. נטען כי חובה על המשיב לבחון לא רק את השלילה אלא גם את החיוב – הפרטים אותם ידעו העותרים זה על זה והראיות הנוספות התומכות בכנות הקשר. נטען כי נימוק זה נכתב בהחלטה בצורה לקונית וללא פירוט ונימוק.