עת"מ 42136-07-16 סלם נ' מדינת ישראל

1. בפניי בקשה של עו"ד אלי נחום, ב"כ העותר, לשחרור מן הייצוג. עילת הבקשה היא חילוקי דעות קיצוניים בנוגע לטיפול בתיק, להם טוען המבקש. בהקשר זה אף נטען למשבר אמון קיצוני בין השניים. בתגובה שהגיש, העותר כופר בטענה זו, ולטענתו הוא מופתע מן הבקשה. לטענתו, נפלה טעות בהליך שהגיש בא כוחו, אך לאחר שהשנים שוחחו, הוא סומך על עורך דינו, ויש לו בו אמון מוחלט. בכל מקרה, דורש העותר, אם בא כוחו מבקש להשתחרר מן הייצוג, לקבל את הכספים ששילם בחזרה. חרף טענות אלה של העותר, עמד בא כוחו על הבקשה, והוסיף כי יש בסיס לעמדתו, בחומרים אשר חל עליהם חיסיון עורך דין לקוח. לדבריו, חשיפת החומר עלולה להזיק לעותר. בהחלטה מיום 17.11.16 הוריתי לצדדים לנסות ולהידבר, על מנת להגיע לפתרון מוסכם. בהמשך לכך, הודיע עו"ד נחום, כי הוא עומד על בקשתו.

2. במצב דברים זה, אין מנוס מהיעתרות למבוקש. לבית המשפט אין את הכלים לקיים, במסגרת הדיונית של בקשה לשחרור מייצוג, בירור מעמיק של יחסי עורך דין לקוח. הדברים אמורים ביתר שאת בשים לב לרגישות הנוגעת לתקשורת בין עורך דין ללקוח, ולטענה כי חשיפת חומרים הנוגעים לה עלולה לפגוע בעניינו של העותר. בכל מקרה, המדובר בחוזה שירות אישי, אשר ככלל בית המשפט אינו יכול להורות על אכיפתו (ראו סעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א – 1971. גם מצד השלב הדיוני בו מצוי ההליך, כמו מצד סוג ההליך, אין מדובר בנסיבות חריגות בהן יכול בית המשפט להורות על המשך הייצוג בניגוד לעמדתו של עורך הדין. התוצאה של כל האמור היא, כי אני נעתר לבקשה לשחרור מייצוג. המזכירות מתבקשת לעדכן ברישומיה את מענו של העותר להמצאת כתבי בי דין (ראו סעיף 6 לבקשה מיום 8.11.16). מובהר, כי אין בהחלטה זו משום נקיטת עמדה לעיצומן של מחלוקות בין הצדדים, לרבות בנושא שכר טרחה.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשע"ז, 28 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: