עת"מ 42073-01-16 עיריית-בת ים ואח' נ' לתכנון ובניה ועדת המשנה ואח'

עיריית בת ים והועדה המקומית בת ים עותרות בזאת כנגד החלטת המועצה הארצית לתכנון ובניה מתאריך 7.12.15 (להלן: "החלטת משיבה 1") שדחתה ערר שהגישו העותרות על החלטת הועדה המחוזית תל אביב מתאריך 13.7.15 (להלן: "החלטת משיבה 2), שבמסגרתה, תוך דחייה חלקית של התנגדות העותרות, אושרה תוכנית בי/577 שעניינה הסדרת התנאים להצבת מבנים יבילים בתחומי העיר בת ים (להלן: "התוכנית").

העובדות הרלוונטיות לענייננו:

1.התוכנית שבה עסקינן הינה תוכנית נושאית החלה על כל תחום העיר בת ים למעט רצועה ברוחב של 100 מ' המהווה את תחום חוף הים. התוכנית נועדה להסדיר הצבת מבנים יבילים בשטחים ציבוריים (שצ"פ) או בשטח בנוי ציבורי (שב"צ) עבור ניהול אירועים ציבוריים זמניים, ניהול בנייה עבור מגרשים פרטיים וניהול עבודות פיתוח ציבוריות. לכל אחד מהשימושים נקבעו תנאים, הנחיות, בינוי, עיצוב, משך הצבה, שטח מירבי והתיאומים הנדרשים לצורך הצבת המבנה היביל.

2.הליך אישור התכנית כלל דיונים רבים שתחילתם בשנת 2013, לרבות דיונים בולחו"ף ודיונים בוועדת המשנה להקלות מתשתיות תחבורה. לאחר הפקדת התוכנית הוגשו לה שתי התנגדויות: האחת על ידי רשות שדות התעופה (שאינה רלוונטית להליך הנוכחי) והשנייה מטעם העותרות. לאחר דיון בהתנגדויות החליטה משיבה 2 לקבל חלק מההשגות שהעלו העותרות ואת חלקן לדחות, הכל כמפורט בהחלטה מיום 13.7.15 (ראה נספח 3 לעתירה).

3.בעקבות דחיית חלק מהשגותיהן הגישו העותרות ערר בפני משיבה 1. ערר העותרות נסב על שלושה נושאים: א) הרחבת תחום התכנית כך שהיא תכלול את כל טיילת החוף לרבות בתחום 100 מ' מהחוף ב) היתר להצבת מבנה יביל בגודל מקסימלי של 50 מ"ר גם בשטחים המיועדים לשב"צ ולדרך (שלגביהם נקבע גודל מבנה מקסימלי של 20 מ"ר ו-35 מ"ר בהתאמה). ג) הגדלת משך זמן הצבתם של המבנים היבילים עבור אירועים ציבוריים, לטובת פעילות תיירותית, חינוכית ותרבותית, ל-120 ימים (במקום 60 ימים).

4.בהחלטתה המפורטת והמנומקת מיום 7.12.15 (ראה נספח 1 לעתירה) התייחסה משיבה 1 לשלושת הנושאים שעליהן השיגו העותרות: לגבי הרחבת התוכנית גם לתחום רצועת ה-100 מ' מהחוף - משיבה 1 עמדה על ייחודו של השטח ועל החשיבות בשמירה על זכות הגישה של הציבור הרחב לחופים. משיבה 1 הפנתה למקורות משפטיים ולחוקים שונים שתכליתם הגנה על הסביבה החופית (ר' פסקאות 39-45 בהחלטה). מסקנתה הייתה, שלאור רגישותה של רצועת החוף ובהינתן שמדובר בתוכנית כלל עירונית שבמסגרתה הוענקה גמישות רבה לעותרות בהצבת מבנים יבילים בכל תחומי העיר, יש קושי לאפשר זאת כאשר מדובר בסביבה רגישה כמו חוף הים. משיבה 1 הוסיפה וציינה בהקשר זה, שהעותרות לא הסבירו מדוע לא ניתן להציב את המבנים האמורים, ככל שיידרשו, באזורים המצויים בקרבת רצועת חוף הים, מחוץ לתחום אותם 100 מ'. לגבי הבקשה להגדיל את גודל המבנה –משיבה 1 הגיעה למסקנה כי בהינתן שמדובר בתוכנית מתארית, כך שלא ניתן לבחון את התנאים התכנוניים הספציפיים לגבי כל מגרש ומגרש, הרי שבהגבלת שטח המבנים היבילים באזורי דרך ושצ"ב נמצא האיזון הראוי בין עצם הצורך בהצבת מבנים יבילים על שטחי ציבור, לבין השמירה על אינטרס הציבור והמשתמשים בדרך. גם בעניין זה הטעימה משיבה 1 שהעותרות לא הצביעו על צרכים עירוניים/ ציבוריים המצדיקים מבנים בסדר הגודל המבוקש על ידה. בהתייחס למשך זמן ההצבה – לגישתה של משיבה 1, בהינתן שמדובר במבנה זמני, הרי שהצבתו לתקופה של 60 יום, המכסה את כל חופשת הקיץ, היא מאוזנת ומספקת. בעניין זה ציינה משיבה 1 כי מלכתחילה, טרם שהתקבלה חלקית השגת העותרות, התוכנית דיברה על הצבה זמנית למשך שבועיים תוך אפשרות להארכה בת שבועיים נוספים, והתנגדות העותרות בעניין זה התקבלה באופן חלקי.

 מכאן העתירה הנוכחית.

טענות העותרות בקליפת אגוז: