עת"מ 42016-01-16 יאגנוב נ' מדינת ישראל ואח'

העותרת הגישה לבית משפט זה עתירה לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998. בעתירה היא ביקשה לקבל דיווחים שהעבירה המשיבה 2 למשרד הכלכלה וכן תכתובות שונות. הכל סביב היתר להעסקת עובדים בשעות נוספות. העתירה הוגשה לאחר שלפי הטענה לא התקבל מענה לפנייה שהוגשה לרשות הציבורית עוד קודם לכן. לאחר הגשת העתירה הודיע המשיב 1 שיש צורך בפנייה לצדדים שלישיים בהתאם לסעיף 13 לחוק והתבקשה אורכה לצורך כך. הוגשה גם תגובה מקדמית מטעם המשיבה 2 וזאת עוד קודם לפנייה אליה מטעם הרשות המינהלית. בהמשך הודע לבית המשפט מטעם המשיבה 1, שצד ג', כלומר המשיבה 2, אינה מתנגדת להעברת המסמכים מושא הבקשה בכפוף לאי חשיפת שמות העובדים. התבקש למחוק את העתירה בשל התייתרותה. לאחר הודעות שונות, הודיע העותר לבית המשפט שמלוא החומר נמסר לו מידי המשיב 1. בהמשך להודעה זו נמחקה העתירה בשל התייתרותה לפי פסק דין מיום 10.5.2016. נותרה להכרעה בקשת העותר לחיוב המשיבה 1 בהוצאות משפט. נטען בבקשה שלא היה שיהוי בהגשת העתירה וגם שהעותר לא הזדרז בהגשתה אלא שהוא פנה ארבע פעמים למשיב 1 קודם להגשתה – בלא כל מענה. מדובר בעתירה שהיתה לפי הטענה הצדקה להגשתה בנסיבות אלה, מה גם שבסופו של דבר רק לאחר הגשת העתירה ובעקבותיה – ניתן המענה. בשל כך יש לפי הטענה מקום לחייב את המשיבה 1 בהוצאות משפט של העותר.

בתגובה לבקשה טענה באת כוח המשיב 1 שיש לדחות אותה ולחלופין ככל שיוחלט לחייב בהוצאות – לעשות כן בשיעור נמוך ולפי שיקול דעת בית המשפט. צוין בתגובה שנעשו מהלכים ביחידות המקצועיות לאחר שהתקבלה בקשת המידע ואף הודע לעותר על ארכה אולם לא נשלחה לעותר הודעה נוספת בשל תקלה לרמות התמשכות ההתייעצויות. לא מדובר בזלזול מכוון או בהתעלמות וגם אין חולק שעל הרשות הציבורית לעמוד בסד הזמנים שנקבע בחוק חופש המידע. עוד נטען שהעתירה לא הובילה לשינוי עמדה של המשיב 1 היות שלא נהפכה כל החלטה קודמת והתשובה שניתנה בסופו של יום הייתה ניתנת בין אם הייתה מוגשת העתירה ובין אם לאו.

לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי, מסקנתי היא שהתקיימו התנאים לחיוב המשיב 1 בהוצאות העותר – ולו בחלקן. אין טענה שלפיה העתירה הוגשה בשיהוי או בלא מיצוי הליכים. המידע הועבר במלואו בסופו של יום לעותר (לטענתו). אין גם מחלוקת על כך שלא ניתן מענה לעותר קודם להגשת העתירה ולו במסגרת המנגנון שנקבע בחוק חופש המידע (בשל תקלה וכאמור לעיל). בכל הקשור להחלטה הסופית שהתקבלה – הרי שזו באה לעולם לאחר פנייה לצד ג' ולאחר שצד ג' הודיע שאין לו התנגדות למסירת המידע. מדובר ממילא במהלך מורכב שבא לעולם לאחר הגשת העתירה. ולעניין זה יש משמעות בכל הקשור לטענה שלפיה ממילא הייתה מתקבלת ההחלטה למסור את המידע אף בלא הגשת העתירה. עם זאת, דווקא הפנייה המתוארת לעיל לצד ג' לרבות התגובה המקדמית שהוגשה מטעמו עוד קודם לפנייה אליו (תגובה שהוגשה לתיק בית המשפט ובה התבקש בתחילה לסלק את העתירה על הסף משורה של טעמים) – דווקא פנייה זו מצביעה על כך שמדובר היה מלכתחילה בעניין מורכב כאמור, שהיה כרוך ממילא בפרק זמן נוסף. מהלך זה של פנייה לצד ג' הושלם לאחר הגשת העתירה אך יש לקחת אותו בחשבון במסגרת מכלול הנסיבות שהובילו לקבלת הסעד.

על יסוד כל האמור לעיל באתי למסקנה שבנסיבות המקרה על המשיב 1 לחוב כאמור בהוצאותיו של העותר אך באופן חלקי, ויש להעמיד חיוב זה על סך של 3,500₪. כמו כן נקבע בזאת שהאגרה ששולמה בהליך זה – ככל ששולמה – תושב לעותר בניכוי הסכום הקבוע בתקנות.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.