עת"מ 41751-11-16 חשדי נ' עיריית רמת גן ואח'

לפניי בקשה לפטור מאגרה שהגיש המבקש במסגרת עתירה מינהלית שהגיש על החלטת המשיבה 3 בקשר להיתר מספר XXX, אשר התקבלה ביום 4.7.2016 לכאורה (להלן – "ההחלטה").

טענות הצדדים

לטענת המבקש, אין ביכולתו לשלם את האגרה שכן הכנסתו עומדת על כ-2,000 ₪ בחודש. עוד טוען המבקש כי דירתו ברחוב פבריגט 20 ברמת גן מצויה בכינוס נכסים עקב חוב וכי קיימים כנגדו תיקי הוצאה לפועל בהיקף מצטבר של כ-500,000 ש"ח.

כן טוען המבקש כי הוא מוגבל בתנאים מגבילים מחמירים ואין לו פנקס שיקים או כרטיסי אשראי וכי הוא נמצא במשא ומתן לאיחוד תיקים. עוד טוען המבקש כי החלטה קודמת שניתנה על-ידי פטרה אותו מתשלום אגרה (עת"ם 34104-10-13 חשדי נ' עיריית רמת גן (מיום 31.10.2013)).

המבקש צירף פירוט דוחות חניה מיום 5.7.2016 ע"ס כ-20,000 ₪, דו"ח רווח והפסד לשנת 2015-2015 ממנו עולה כי הוא ברווח של 4,359 ₪, כי ישנן הגבלות החלות עליו בהוצאה לפועל נכון ליום 19.10.2014, כי יש לו חוב לביטוח הלאומי בסך של כ-110,000 (צורף על-ידו מכתב התראה מיולי 2016 על רכבי מיצובישי וסיטרואן). כן צורף על-ידו מכתב התראה בטרם הגשה לביצוע של תביעה על סכום קצוב (מיום 4.7.2016) מאת עיריית רמת גן, ומכתב ממס הכנסה וממע"מ המעיד על עיקול שהוטל על חשבונו בבנק דיסקונט לכיסוי חובות שונים (מיום 7.6.2016). בנוסף, צירף המבקש מסמך משנת 2013 בדבר הגבלה בנסיבות מיוחדות מאת הפיקוח על הבנקים, וכן מסמכים נוספים משנת 2013 (חלקם קריאים וחלקם לא).

המשיבות 1-2 מתנגדות לבקשה וטוענות כי המבקש אינו עומד בתנאים שנקבעו בדין למתן פטור מאגרה.

באשר למצבו הכלכלי של המבקש, המשיבות 1-2 טוענות כי המבקש לא פירט את הנתונים הנדרשים, כמו למשל אודות הרכב שברשותו, המשפחה הסמוכה על שולחנו וכן מסמכים בדבר תוכניות ביטוח חיים, קופות גמל ופנסיה, דפי תנועה מחשבונות הבנק ופירוט חפצי ערך.

עוד טוענות המשיבות 1-2 כי פטור שניתן לו בהליך אחר אינו מהווה ראיה להעדר יכולת כלכלית מצדו, לאור העובדה שחלפו למעלה משנתיים ימים ובנוסף, המבקש לא צירף החלטה אחרת שדחתה את בקשתו לפטור מאגרה מיום 14.12.2014.

כמו כן, טוענות המשיבות 1-2 כי העתירה מכוונת להרחבת דירתו של המבקש הכרוכה אף היא בעלויות רבות והמבקש לא הסביר כיצד יש בידו לממן את הרחבת דירתו ואת הייצוג המשפטי בהליך, כאשר הוא מבקש פטור מאגרה (אשר נמוכה מהעלויות הצפויות הכרוכות בבניה ובייצוג משפטי).

המשיבות 1-2 טוענות כי המסמכים שצורפו על-ידי המבקש להוכחת מצבו הכלכלי קשים לקריאה ואף אינם ניתנים לפענוח, ובנוסף - חלקם אינם מששת החודשים האחרונים ועל כן אינם רלבנטיים (כמו מסמכים משנת 2013).

באשר לעילת העתירה, טוענות המשיבות 1-2 כי יש לסלק את עתירת המבקש על הסף, שכן היא נגועה בשיהוי ניכר, מעבר לקבוע בתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן – "תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים"). עוד טוענות המשיבות 1-2 כי העתירה אינה כוללת את כל הצדדים הרלבנטיים וכי ככלל, בית משפט אינו מתערב בהחלטות תכנוניות של מוסדות תכנון אלא אם התגלה פגם דיוני המצדיק התערבות. בנוסף, טוענות המשיבות 1-2 כי העתירה איננה מדויקת ואיננה מציגה את מלוא התמונה העובדתית הרלבנטית, וכי הן שומרות לעצמן את הזכות להוסיף ולפרט טענות נוספות.

כמו כן, המשיבות 1-2 מבקשות כי בית המשפט יפעיל את שיקול דעתו ויחייב את המבקש בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המשיבות בהליך, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן – "תקנות סדר הדין האזרחי").

המשיבה 3 מתנגדת אף היא למתן פטור מאגרה, ומצטרפת לנימוקי המשיבות 1-2 בתגובתן. המשיבה 3 טוענת כי הבקשה אינה עומדת בתנאים המצטברים וההכרחיים שנקבעו בדין ובפסיקה למתן פטור ועל כן יש לדחותה. המשיבה 3 הפנתה להחלטה שניתנה בעת"ם 16675-09-14 אשר דחתה את בקשת המבקש לפטור, אשר צורפה על-ידי המשיבות 1-2 בתגובתן.