קוגמאן ואח' נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז ואח'

העתירה שבפני מכוונת כנגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז (להלן "ועדת הערר"), מיום 23.2.16, בה נדחה הערר שהגישו העותרים והוחלט לאשר את תכנית הצ/מק/5/267- 1 (להלן "התכנית"). 

כמו כן מכוונת העתירה כנגד החלטת יו"ר ועדת הערר שדחתה את בקשת העותרים לתת להם רשות ערעור בפני הוועדה המחוזית.

רקע עובדתי 

1.המשיבים 7-5 הם בעלים במקרקעין הידועים כחלקות 19, ו- 193 (לשעבר חלקה 6) בגוש 9049 בתל מונד (להלן: "המקרקעין"). המשיבה 8 הינה בעלת זכויות בחלקה 19 בלבד. המשיבים 5-7 יזמו את התכנית שחלה על חלקות 193 ו- 19 ומטרתה "איחוד וחלוקה בהסכמת בעלים, הגדלת מספר יחידות הדיור מ- 2 ל-3 (תוספת 1 יח"ד) שינוי קווי בנין אחורי, שינוי הוראות בניה והוראות בינוי – שינוי תכסית ללא תוספת שטחים עיקריים. כל השינויים יהיו בתא שטח 100 בלבד וללא שינוי בתא שטח 102".

2.ביום 3.10.13 פורסמה התכנית להפקדה (ילקוט פרסומים 6667 עמ' 450) וביום 31.10.13 הגישו העותרים התנגדות לוועדה המקומית לתכנון ובניה "שרונים" בתחומה מצויים המקרקעין (להלן "הועדה המקומית").

3.ביום 23.11.14 התקיים דיון בוועדת ההתנגדויות של הועדה המקומית (שלמען הנוחות אף היא תקרא "הוועדה המקומית"). בפתח הדיון טענו העותרים, לראשונה, כי בהתאם לסעיף 109א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"), נוכח הזמן שחלף מיום שפורסמה התכנית להפקדה, אין עוד הועדה המקומית מוסמכת לדון בתכנית ועליה להעביר את הטיפול בתכנית לוועדה המחוזית.

4.הועדה המקומית דחתה את טענת העותרים בדבר העדר סמכות ובהמשך לאחר שדנה בטענות העותרים לגופה של התכנית, דחתה את ההתנגדות והחליטה לאשר את התכנית.

5.ביום 16.4.16 הגישו העותרים ערר על החלטת הועדה המקומית.

6.בדיון שהתקיים בוועדת הערר ביום 7.10.15 נכח ראש המועצה המקומית תל מונד וטען כי אין להתיר הגדלת צפיפות בתל מונד ללא תכנית כוללת.

ביום 23.2.16 החליטה ועדת הערר לדחות את הערר הן בכל הנוגע לטענת חוסר סמכות הועדה המקומית לדון בהתנגדות והן לגופו, ולאשר את התכנית. החלטה זו היא נושא העתירה שבפני.

7.ביום 10.3.16 הגישו העותרים, ליו"ר וועדת הערר, בקשה להאריך להם את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה לועדה המחוזית, וביום 13.3.16 הגישו העותרים בקשה לקבל רשות ערעור בפני הועדה המחוזית בהתאם לסעיף 12ב(ד)(2) וסעיף 111 לחוק.

8.ביום 5.4.16 דחתה יו"ר ועדת הערר את בקשת העותרים לרשות ערעור (נספח 8 לעתירה). יו"ר ועדת הערר קבעה כי השאלה הנוגעת לפרשנות סעיף 109א(ד) לחוק היא שאלה משפטית מובהקת ואין כל סיבה שהוועדה המחוזית דווקא תידרש אליה. בנוסף, מאחר שהמחלוקת נוגעת לעניין נקודתי, ללא השלכות רוחב בעלות משמעות, אין כל הצדקה למתן רשות ערעור לוועדה המחוזית.

החלטת ועדת הערר

9. סעיף 109א(ד) לחוק אינו מפקיע אוטומטית את סמכות הוועדה המקומית לדון בתכנית, כפי שנקבע בערר 5529/06 יצחק רוט נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א (פורסם בנבו 6.3.2008). תכליתו של סעיף 109א(ד) הוא לייעל ולקצר את הליכי התכנון מקום בו הוועדה המקומית אינה ממלאת את תפקידה כדין.

לו היה אמת בטענת העותרים כי רצונם בקידום התכנית, היו מגישים בקשה להעברת הדיון לוועדה המחוזית מיד בתום המועד הקבוע בחוק לקיום הדיון בוועדה המקומית, ולא היו ממתינים עד לדיון בהתנגדות שנערך 10 חודשים לאחר חלוף המועד.