עת"מ 41298-03-15 הוועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים ואח' נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים ואח'

עתירה של הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נגד החלטה של ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז ירושלים מיום 4.2.15 (להלן – ההחלטה). בהחלטה נקבע כי השימוש להופעות בכיכר הנמצאת בליבה של העיר ירושלים הוא שימוש מותר, אולם זאת בהיקף מצומצם בהרבה מההיקף אותו ביקשה עיריית ירושלים לאפשר.

רקע

בשנות ה-70 נבנו במרכז העיר ירושלים, בסמוך למדרחוב שבנחלת שבעה, כיכר מרוצפת המכונה "כיכר בית הדפוס" (להלן – הכיכר) ומזרקה. על שטח הכיכר חלה תכנית מספר 2422 משנת 1988, שלפי הוראותיה ייעוד הכיכר הוא "שטח ציבורי פתוח" (שצ"פ). לעניין השימושים המותרים, מפנה תכנית 2422 להוראות שנקבעו בתכנית המתאר 62 משנת 1957 (להלן – תכנית 62) לגבי שטחים פתוחים ציבוריים. השימושים המותרים לפי תכנית 62 בשטחים פתוחים הם: "גנים ציבוריים; מגרשי ספורט ושעשועים; בנינים הכרוכים בנ"ל, באישורה של הועדה המקומית ובהסכמתה של הועדה המחוזית".

בחודש מרץ 2013, או בסמוך לכך, בוצעו בכיכר עבודות ללא היתר בניה על-ידי מר לורנט לוי (להלן – היזם), אשר רכש נכסים רבים בסמוך לכיכר, וביקש להפוך אותה ל"כיכר מוזיקה". עבודות אלה גרמו נזקים לכיכר. בעקבות דברים אלה, הוגש לבית המשפט לעניינים מקומיים כתב אישום נגד היזם. במסגרת ההליכים הוצא נגד היזם צו שיפוטי להפסקת עבודות, שצומצם לצורך השבת המצב לקדמותו עד למפלס ה-0.00 של פני הקרקע. היזם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה על חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן –החוק). במסגרת הסכם פשרה שנחתם בין עיריית ירושלים ( להלן גם – העירייה) ליזם, נקבע כי עליו לשקם את הכיכר על חשבונו כפיצוי על העבודות שביצע והפגיעה במרחב הציבורי.

לאחר מכן הגיש היזם, בתיאום עם העירייה, לוועדה המקומית לתכנון ובניה (להלן–הוועדה המקומית) בקשה לקבלת היתר בניה. הבקשה כללה הקמת במה מוגבהת להופעות ולצידה עמודים רחבים, בניית "חללים טכניים" מתחת לבמה והחלפת מזרקה וחדר תפעול מזרקה. הגם שהוועדה המקומית סברה, לטענתה, כי מדובר בבקשה תואמת תכנית, הורתה על ביצוע פרסום בדומה להליך הקבוע בסעיף 149 לחוק. לדידה של הוועדה המקומית, המדובר בהליך בו מפורסמת בקשת היתר בנייה להליך "מעין התנגדויות", גם במקרה בו הרשות התכנונית סבורה כי החוק אינו דורש פרסום, אולם ראוי ונכון לעשות כן, בין היתר משום שמדובר בשצ"פ. בעקבות הפרסום הוגשו מספר התנגדויות להיתר הבניה, על-ידי מספר בעלי זכויות בדירות הסמוכות.

ביום 8.1.14 הובאה הבקשה לדיון בפני ועדת המשנה לתכנון ובניה (של הוועדה המקומית). לאחר שמיעת המתנגדים, ומשהתברר כי מדובר בשצ"פ, קבעה הוועדה כי יש להגיש בקשה מתוקנת, על-ידי העירייה בלבד (ולא על-ידי היזם). כן נקבע כי הבקשה המתוקנת תכלול "את כל פרטי התכנון שאותו מבקשת העיריה לעשות בכיכר, בצירוף פרוגרמה מפורטת לנושא". ועדת המשנה הורתה כי לאחר הגשת בקשה מתוקנת כאמור, ייקבע עוד דיון אשר אליו יזומנו מנהלי אגף חברה ואגף שפ"ע (שיפור פני העיר) שיציגו את התכנית ויתנו הסברים ומענה לחברי הוועדה המקומית.

בהחלטה נוספת מיום 22.1.14 אושרה הבקשה המתוקנת (ממנה נמחק היזם). בנימוקיה ציינה ועדת המשנה כי היא "רואה בחיוב את הבקשה הבאה לשקם את הכיכר ולהפוך אותה למקום שוקק ופעיל לטובת הציבור. היקף הפעילות בכיכר, ובכלל זה שעות הפעילות וסוגי ההופעות, יקבעו ע"י אגף התרבות בעיריית ירושלים במסגרת הפרוגרמה התרבותית המתוכננת בכיכר, וזאת בהתחשב בצרכי התושבים הגרים בסמיכות לכיכר".

על החלטה זו לאשר את בקשת ההיתר, עררו המשיבים 2-3, מר יוסף פפה אללו וגב' לורה ורטון, שניהם חבריי הוועדה המקומית, לוועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה ירושלים (להלן – ועדת הערר), בהתאם לסעיף 152(א)(2) לחוק.

במקביל לכך, בוצעו בכיכר עבודות מטעם העירייה על ידי היזם, כאשר העירייה סברה כי מדובר בעבודות "שיקום הכיכר" שאינן דורשות היתר בניה. בעקבות זאת, במסגרת הערר, הוגשה בקשה לצו מניעה שמטרתו הפסקת העבודות בכיכר. ועדת הערר קבעה, בהחלטתה מיום 16.9.14, כי הפעולות המבוצעות בכיכר דורשות היתר, וכי הן אינן פעולות לשיקום הכיכר, כי אם העבודות אותן מבוקש להתיר במסגרת ההיתר מושא הערר. כן ציינה ועדת הערר כי היא "רואה בחומרה רבה את העבודות שנעשו לבניית החדרים שמתחת לבמה והעברתה בפועל של המזרקה, ללא היתר, תוך שההליך בפנינו תלוי ועומד ובניגוד להוראות הדין. יש להצר על כך כי המשיבות, אשר אמונות על אכיפת דיני התכנון והבנייה, פעלו בדרך זו"(שם, בסעיף 15). ועדת הערר המשיכה וקבעה, כי הרכיב החמור בעבודות הוא בניית החדרים שמתחת לבמה המתוכננת והעברתה בפועל של המזרקה ללא היתר. עם זאת הוסיפה הוועדה וקבעה, כי בהינתן שעבודות אלה הושלמו, השאלה כיצד יש לנהוג לגביהם היא מסוג תחומי האכיפה שאינם בסמכות הוועדה. לעומת זאת, קבעה הוועדה כי היא אינה רואה "חומרה מעין זו בעבודות שנותרו לביצוע, שהן למעשה כיסוי העבודות שבוצעו ללא היתר בריצוף על מנת שהציבור יוכל לעבור בכיכר" (שם, בסעיף 16). נוכח האמור החליטה הוועדה לדחות את הבקשה לצו מניעה.