עת"מ 40366-06-15 כלו נ' עיריית בת ים

עתירה מנהלית שעניינה חיוב במיסי ארנונה ומים בגין חנות בשטח של 50 מ"ר XXX, הידועה כגוש 7128 חלקה 67/10. החנות רשומה בבעלותן של העותרת וגב' חכמון ג'וארה. בפועל, החנות מחולקת לשניים, כאשר כל אחת מהן מחזיקה במחצית הנכס (25 מ"ר) וגם החיוב בארנונה ומים מתנהל בשני חשבונות שונים ונפרדים (הודעת המשיבה, פרוטוקול 2/6/16). בפועל, בנה של העותרת מנהל במחצית הנכס (המצוי בהחזקת העותרת) חנות נעלים.

לטענת העותרת, עתירה זו הוגשה בעקבות ובהתבסס על החלטת רשם ההוצל"פ בתיק 01-07425-13-1 מיום 30/3/14 לפיה הטענות שהועלו על ידיה במסגרת טענת פרעתי מקומן בפני ערכאות מוסמכות.

העותרת טוענת כי מדובר בחנות נעלים בשטח של 24 מ"ר ובה כיור אחד, אך היא מחוייבת בחשבונות מים בסכומים מופרזים בגין צריכת מים לתקופה של 123 שנה! או 164 שנה! מאחר ולמד המים של העותרת מחוברים צינורות שאינם שייכים לה, בעוד חנויות סמוכות וגדולות יותר בקרבתה מקבלים חשבונות מים בסכומים נמוכים הרבה יותר. עוד נטען, כי בעלה המנוח של העותרת היה זכאי להנחת נכה עד לפטירתו באפריל 2001, עניין שלא נלקח בחשבון; החובות מיוחסים לשנות השמונים של המאה הקודמת וחלים עליהם דיני ההתיישנות; מערכת המחשוב של המשיבה לוקה מבחינה חוקיות ואינה עומדת בכללי תקינה של מערכת חשבונאית; המשיבה משרבטת ידנית פרוט בלתי מוסבר ובלתי תקין של חשבון עכשווי. לאור כל האמור מבקשת העותרת להורות למשיבה לחדול מפעולות גביה בגין חובה ולהצהיר כי היא אינה חבה למשיבה דבר.

המשיבה לעומת זאת טוענת, כי העתירה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים תוך העלמת עובדות מבית המשפט. ביום 17/1/13 פתחה המשיבה בהליכי גביה בהוצל"פ נגד העותרת ושותפתה לנכס. במסגרת זו טענה העותרת "פרעתי", אשר נדחתה תוך שנקבע כי אין זה בסמכותו של רשם ההוצל"פ לדון בטענות בדבר ביטול הנחה המגיעה לאבי המשפחה בשל נכותו, גובה החוב וכיוצ"ב, כל אלו מקומן לידון במסגרת השגה או בהליך בבית משפט (החלטות מיום 29/1/14 ומיום 30/3/14). על החלטות אלו לא הוגש ערעור וגם לא הוגשה השגה. ביום 17/4/15 מונתה ב"כ המשיבה לכונסת נכסים על הנכס ומאז פועלת למימושו לצורך פירעון החוב שעומד על סך של 243,242 ₪ (נכון למועד הגשת התגובה) . המשיבה טוענת כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל מספר טעמים: מחמת שיהוי שכן החלטת רשם ההוצל"פ ניתנה כבר ביום 30/3/14 והעתירה הוגשה רק ביום 25/6/15; חוסר סמכות עניינית, באשר היה על העותרת להגיש השגה בעניין החבות בפני מנהל בארנונה במועד הקבוע בחוק ומשלא נעשה כן החוב הפך חלוט, מה גם כי מאז מתן ההחלטה ע"י רשם ההוצל"פ ועד הגשת העתירה חלפה למעלה משנה. ולגוף הטענות מפנה המשיבה לטענותיה שנטענו במסגרת תיק ההוצל"פ.

העותרת הגישה עיקרי טיעון בגדרם חזרה על טענותיה בעתירה, ללא כל התייחסות עניינית לטענות המשיבה בעניין שיהוי והעדר סמכות עניינית.

לאחר עיון בכתבי הטענות נמצא לדחות חלקה הארי של העתירה על הסף הן מהטעם כי העתירה הוגשה בשיהוי רב מאוד! ודוק, העתירה הוגשה בשנת 2015 ובגדרה מבוקש לברר פגמים חשבונאיים שעיקרם טעויות טכניות בגין חיובים משנת 2000 ואילך. כך למשל, מלינה עתה העותרת פגם חשבונאי הנובע מהפסקת מתן הנחת נכה לגבי חיובים משנת 1998 ועד 2001, או הנובע בשל חיוב בגין מים שלא צרכה ולא עשתה בהם שימוש בנכס החל משנת 2000. זאת לא ניתן.