אימאן אבו סרחאן ואח' נ' שר הפנים - משרד הפנים ואח'

העתירה

1. בגדרה של העתירה מלינים העותרים על החלטות שניתנו על-ידי משרד הפנים בבקשות שהגישה עותרת 1 לרישום ילדיה, עותרים 5-2, במרשם האוכלוסין בישראל. בין-השאר ביקשו העותרים מבית-המשפט להורות למשרד הפנים לתקן את נהליו בבקשות לרישום ילדים, באופן שלילדים יינתן מעמד זמני בישראל עובר להשלמת מרכז חיים של שנתיים, זאת בהמשך להערות בתי-המשפט לעניינים מינהליים בפסקי-דין שניתנו בתיקים אחרים (עת"מ 8340/08 אבו גית נ' שר הפנים (10.12.08); ועת"מ 727/06 נופל נ' שר הפנים (22.5.11)). ההליכים בעתירה נדחו מעת לעת בין-השאר לנוכח העובדה שבמהלך שמיעת העתירה שינה משרד הפנים את נהליו בנדון; והעתירה, כמו גם כתבי-הטענות, עברו שינויים כתוצאה מכך. העתירה בעניינם של עותרים 2 ו-3, נמחקה בהסכמת הצדדים, זאת הואיל והשניים הגישו בקשתם בעת שכבר היו בגירים. עם הזמן נופקו היתרים ליתר העותרים; והעתירה נותרה תלויה ועומדת רק לגבי הסעד המבוקש של תיקון הנהלים. העתירה מתמקדת בשאלה, מהו סוג ההיתר או האשרה שיש ליתן לקטין מתחת לגיל 14 "לתקופת ביניים", בעת ההמתנה לתקופה של מרכז חיים של שנתיים בישראל לשם תחילת הטיפול בבקשה.

הרקע העובדתי וההליכים שקדמו להגשת העתירה

2.עותרת 1 (להלן – העותרת) הִנה תושבת המדינה, ונשואה משנת 1992 לתושב אזור יהודה ושומרון, מנסור אבו סרחאן. מנישואיהם נולדו להם שבעה ילדים. עותרים 2 ו-5 הם ארבעה מילדי בני הזוג, הם נולדו בישראל, אך נרשמו באזור. עותר 2 יליד 30.10.93, עותר 3 יליד 11.5.95, עותרת 4 ילידת 21.4.97 ועותר 5 יליד 11.2.07. יתר הילדים נולדו באזור. עם נישואיה, התגוררה העותרת יחד עם בעלה וילדיהם בכפר עבדייה שבנפת בית-לחם. ביום 20.4.13 עברה העותרת, יחד עם בעלה ושבעת ילדיהם, להתגורר בשכונת ג'בל-מוכבר בירושלים.

3.ביום 10.6.13 הגישה העותרת שתי בקשות למשיב: האחת – בקשת רישום ילדים עבור ילדיה שנולדו בישראל (עותרים 5-2); והשנייה – בקשה לאיחוד משפחות עבור בעלה ועבור שלושה ילדים אשר נולדו באזור. בבקשת רישום הילדים ציינה העותרת במפורש, כי "הבקשה מוגשת עובר להשלמת מרכז חיים לשנתיים ועניינה במתן אשרות שהייה זמניות עד להשלמת תקופת השנתיים, הכל כפי שמתחייב מהוראות פסיקת בית-המשפט לעניינים מינהליים בעת"מ (י-ם) 3840/08 אבו גית נ' שר הפנים" (נספח ע/1 לעתירה).

ימים ספורים לאחר הגשת הבקשה, ביום 13.6.13, הודיע המשיב לעותרים על דחיית הבקשה. בנימוקי ההחלטה צוין: "מרשתך ובני משפחתה חזרו להתגורר בתחום מדינת ישראל ביום 20.4.13, לכן ומאחר שטרם מלאו להם שנתיים אין באפשרותנו לתת לילדים אשרות שהייה כלשהן. באפשרות מרשתך לפנות אלינו בבקשה חדשה עת ימלאו לה שנתיים בתחום" (נספח ע/5 לעתירה).

4.בעקבות דחיית הבקשה וההחלטה לפיה לא ניתן לתת לילדים אשרות שהייה כלשהן בטרם השלמת מרכז חיים של שנתיים בישראל, הגישו העותרים למשיב ביום 17.6.13 ערר פנימי, שבו נטען, בין-השאר, כי עמדת המשיב נוגדת את פסיקת בית-המשפט לעניינים מינהליים בתיק הנ"ל, וכי יש לתת לקטינים אשרות שהייה זמניות גם בתקופה עד להשלמת מרכז חיים של שנתיים בישראל, כדי לאפשר להם לחיות כחוק לצד ההורה תושב המדינה.

ביום 2.7.13 הודיע המשיב לעותרים, במענה לערר, כי "אין שינוי בהחלטה והסירוב עומד בעינו". במכתב, חזר המשיב על הנימוק – "מרשתך חזרה להתגורר בתחום מדינת ישראל אך ורק בפברואר 2013, לכן לא ניתן לתת אשרות שהייה כלשהן לילדים" (ע/8).

5.לאור דחיית הערר, כאמור, הגישו העותרים ביום 8.7.13 השגה לוועדת ההשגה לזרים (השגה 425/13). בהשגה הלינו העותרים על סירובו של המשיב ליתן לילדים מעמד זמני בתקופת הוכחת מרכז החיים במשך שנתיים וכן על סירוב המשיב לתקן את נוהל רישום הילדים באופן שיעלה בקנה אחד עם פסיקת בית-המשפט לעניינים מינהליים בפסקי-הדין אבו גית ונופל. בגדרה של בקשה לצו ביניים שהוגשה במקביל להשגה, נתנה יו"ר ועדת ההשגה החלטה, לפיה הסעד של תיקון נהלים אינו בסמכות הוועדה. לנוכח חוסר סמכותה של הוועדה לדון באחד מראשי ההשגה, ביקש ב"כ העותרים מוועדת ההשגה למחוק את ההשגה כולה. יו"ר ועדת ההשגה מחקה את ההשגה בכל הנוגע לסעד של שינוי הנהלים, אך הותירה אותה תלויה ועומדת בעניין יתר הסעדים הקונקרטיים.

6.בין לבין הגישה העותרת ביום 29.9.13 בקשה לאיחוד משפחות (בקשה מס' 403/13) עבור בעלה וילדיה הרשומים באזור. בהמשך, ביום 21.10.13 פנתה העותרת במכתב למשיב, וביקשה כי יבהיר אם בדעתו לבחון את הבקשה לאיחוד משפחות, או לסרב לה מאותו נימוק שבגינו סורבה בקשת רישום הילדים.

7.העותרת לא קיבלה מענה מהמשיב, ובהמשך הגישה עתירתה הנדונה ביום 20.10.13. ביום 31.1.14 הגישו המשיבים בקשה לסילוק העתירה על הסף, מחמת אי-מיצוי הליכים, זאת מן הטעם שהעותרים לא המתינו להשלמת ההליך לפני ועדת ההשגה, וטרם מיצו, אפוא, את ההליכים לפני הוועדה. לבקשת ב"כ העותרים נדחה מעת לעת המועד למתן תגובה לבקשה לסילוק על הסף.