אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> עת"מ 38893-08-14 נגד הזרם בע"מ נ' מנהל רישוי עסקים ע.תל אביב-יפו ואח'

עת"מ 38893-08-14 נגד הזרם בע"מ נ' מנהל רישוי עסקים ע.תל אביב-יפו ואח'

תאריך פרסום : 23/11/2015 | גרסת הדפסה

עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
38893-08-14
16/11/2015
בפני השופטת:
יהודית שיצר

- נגד -
העותרת:
נגד הזרם בע"מ
עו"ד נבון קצב
המשיבים:
1. מנהל אגף רישוי עסקים עיריית תל אביב-יפו
2. ראש העיר תל אביב-יפו
3. עיריית תל אביב-יפו

עו"ד רחל אביד
פסק דין

 

 

  1. עתירה כנגד החלטת המשיב 1 מיום 4.2.2013 , הדוחה את בקשת העותרת למתן רישיון עסק לרוכלות מרכב לממכר פיצות והמבורגרים בעיר תל אביב – יפו (להלן: "ההחלטה").

     

    רקע עובדתי

     

  2. העותרת הינה חברה המאוגדת והרשומה בישראל, אשר תחום התמחותה ועיסוקה הוא תחום המסעדנות והמזון, והיא מפעילה גם מסעדה בשם "איטלקיה בתחנה" השוכנת בשכונת נווה צדק בתל אביב-יפו. בתאריך ה- 21.1.2013 הגישה העותרת בקשה למתן רישיון עסק לממכר מזון מרכב, דהיינו המבורגרים ופיצות, בעיר תל אביב-יפו. עשרה ימים לאחר מכן, בתאריך ה-31.1.2013 הגישה העותרת בעזרת בא כוחה את הבקשה לרישיון עסק למשאית לממכר מזון למשיב 1 מר אלחנן משי, מנהל רישוי עסקים בעיריית תל אביב-יפו.

    בתאריך ה- 4.2.2013 נדחתה הבקשה לרישיון על ידי המשיב 1. ההנמקה היתה שבעיר תל אביב חל איסור על כל רוכלות שהיא מזה שנים רבות, הן מתוקף החוק, והן מתוקף מדיניות העירייה מזה שנים רבות, שאושרה ע"י בתי המשפט.

    בעקבות דחיית בקשתה, עתרה העותרת נגד ראש העיר תל אביב- יפו ועיריית תל אביב-יפו (להלן: "העירייה") לבית המשפט העליון בירושלים (בג"צ 2370/13 נגד הזרם בע"מ נ' ראש העיר תל אביב-יפו ועיריית תל אביב- יפו). העתירה הובאה בפני כבוד השופט ס' ג'ובראן, שהחליט לאחר שהמשיבים הגישו את תגובתם לעתירה, כי העתירה תובא לדיון בפני הרכב של שופטים. (החלטות מיום ה-3.4.2013 ו-27.6.2013). לאור המלצות שופטי ההרכב שדנו בעתירה, משכה העותרת את טענותיה תוך שמירה על מלוא טענותיה והתחייבות כי במידה ותגיש עתירה בעניין זה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתוך 30 ימים מיום ה- 30.6.2014 לא תועלה על ידי העיריה טענת שיהוי (בג"צ 2370/13 נגד הזרם בע"מ נ' ראש העיר תל אביב-יפו ועיריית תל אביב- יפו, נספח 12 לעתירה). בתאריך ה- 3.9.2014 הגישה העותרת עתירה בעניין רישיון העסק לבית משפט זה. היא העתירה דנן.

     

    עיקרי טענות הצדדים

     

  3. העותרת טוענת כי מדיניות המשיבים וכן חוק העזר שהמשיב 2, ראש העיר, חתום עליו, בטלים בשל היותם בלתי חוקיים ובלתי חוקתיים. לטענת העותרת גם החלטת המשיב 1 שהינו מנהל אגף רישוי עסקים בעירייה, לדחות את בקשת הרישיון בטלה, והיא זכאית לרישיון עסק להפעלת רוכלות מזון ניידת ממשאית. לטענתה לא הופעל שיקול דעת בדחיית בקשת הרישיון לפתיחת עסק לרוכלות מזון ניידת, ודחיית הבקשה נעשתה בצורה כוללנית וגורפת. פרשנות המשיבים לחוק העזר לתל-אביביפו (רוכלות), תשס"א – 2001  (להלן: "חוק העזר") אינה מידתית ואינה סבירה באופן קיצוני, ובניגוד ל-בג"ץ 278/73 אליעזר הורה נ' ראש עיריית תל-אביביפו , פד"י כח (1) 271 (להלן: "בג"ץ הורה"), שפסל את מדיניות עיריית תל אביב, אשר אוסרת לחלוטין כל רוכלות בתל אביב.

    את טענותיה למתן רישיון עסק מבססת העותרת על זכותה של העותרת לחופש העיסוק שהינה זכות יסוד במדינה דמוקרטית וכן על ליקויים שקיימים לטענתה בחוק העזר וביניהם הפליה, אכיפה בררנית וחוסר סבירות קיצונית. העותרת טוענת שהיא מופלית לרעה יחסית למספר רכבי גלידה שקיבלו רישיונות לרוכלות מרכב בעיר תל אביב. פרט לכך, מסתמכת העותרת על אופייה של העיר תל אביב-יפו, כעיר חדשנית ומתקדמת המצדיקה רוכלות מזון ניידת בעיר, כפי שקיימת בערים מתקדמות שונות בעולם.

    בנוסף, טוענת העותרת כי בערים אחרות ברחבי הארץ ניתן לקיים רוכלות ניידת, על אחת כמה וכמה שבתל אביב-יפו צריך להיות הסדר שכזה, בעיקר לאור העובדה שדברי הפסיקה שקדמה לחקיקת סעיף 2א לחוק רישוי עסקים והחקיקה עצמה, מסדירים גם עסקי רוכלות.

    המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף, משום שהיא לוקה בפגמים כגון: הטעיה והצגה חלקית של העובדות והדין, חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים. עוד טוענים המשיבים כי מטרת העתירה להחליף את שיקול הדעת של רשות הרישוי בשיקול הדעת של בית המשפט, בניגוד לכללי המשפט המנהלי. עוד טוענים כי העתירה מתמקדת בעיקר בביטול הוראות חוק העזר למרות שמדובר רק בתקיפה עקיפה וכסעד משני. באשר לבג"ץ הורה טענו המשיבים כי הוא ניתן בשנת 1973 על סמך חוק עזר קודם ולכן חלק מקביעות פס"ד דין זה אולי אינן רלוונטיות כיום. עוד ציין כי גם החלטת רשות רישוי עסקים בתל-אביב – יפו (הגבלת רוכלות ניידת), תש"ם – 1979 (להלן: "החלטת רשות הרישוי") ניתנה רק אחרי בג"ץ הורה.

     

    דיון

     

  4. חוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הרישוי") וחוקי העזר של הרשויות המקומיות מסדירים את החקיקה הנורמטיבית לעסקי רוכלות. חוק הרישוי וצו רישוי עסקים הוסדרו בחקיקה ראשית. חוקי העזר העירוניים מתאימים את הדרישות החוקיות המיוחדות לצרכים המקומיים של כל רשות. ככלל, בימ"ש לא נוהג להתערב בשיקולי המדיניות של הרשות. ביהמ"ש אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו, אלא במקרים חריגים וקיצוניים (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגשת הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה ואח', פ"ד נ(ב) 441, 446), אולם דומה כי ההנמקות המכוננות של החלטת המשיבים שגויות.

     

    בהחלטת העיריה נאמר לסיכום:

    "רוכלות חדשה בתל אביב יפו אסורה הן מתוקף החוק והן מתוקף מדיניות הנמשכת מזה שנים רבות".

     

    מעיון בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו ע"י ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין די בנימוקי המשיבים בהחלטה.

    באשר להנמקה המתבססת על הדין, הרי שהן חוק העזר משנת 2001, והן החלטת רשות הרישוי משנת 1979 אינם קובעים מפורשות כי קיים איסור מוחלט על כל רוכלות חדשה שהיא. סמכות העירייה לחוקק את חוק העזר ואת החלטת רשות הרישוי, ולקבוע בהם כללי פיקוח והגבלה על הרוכלות לסוגיה השונים, נובעת מסעיף 2א(א) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968, שכותרתו "עסקי רוכלות", ושהוסף לחוק בשנת 1977:

     

    "2א.(א)בעסק של רוכלות תהא רשות הרישוי שלו לפי חוק זה, רשאית להשתמש בסמכותה גם לעניינים אלה:

    (1)איסור רוכלות באזורים מסויימים, הגבלת מספר הרשיונות לרוכלות בהם, איסור סוגים מסויימים של רוכלות או הגבלת מספר הרשיונות בסוגי רוכלות מסויימים, הכל באופן קבוע או מזמן לזמן, לשם מניעת פגיעה בפרנסתם של רוכלים ובעלי עסקים אחרים, או מתוך התחשבות בצרכי הסדר הציבורי";

     

    (ההדגשות כאן ולהלן שלי, י"ש).

     

     

    בהוראות החוק מופיעות אמנם סמכויות הרשות להטיל הגבלות, אך זאת בכפוף לתכליות שלשמן רשאית הרשות להשתמש בסמכותה להטיל הגבלות והן מניעת פגיעה בפרנסה של רוכלים ובעלי עסקים אחרים, או התחשבות בצרכי הסדר הציבורי.

     

    בדברי ההסבר להצעת החוק (תיקון מס' 3), תשל"ז – 1977, ה"ח 1301, מיום 10.5.1977, בסעיף 2א הנ"ל, צוין:

     

    "מוצע לכן להרחיב את תחום השיקולים שרשות רישוי רשאית לשקול בעת שהיא דנה בבקשה למתן רשיון לרוכלות ובין השאר לאפשר לה לאסור עיסוק ברוכלות באזורים מסויימים או לאסור סוגי רוכלות מסויימים או להגביל את מספר הרשיונות לרוכלות משיקולים כלכליים או מתוך התחשבות בצרכי הסדר הציבורי. החלטה על איסורים והגבלות כאלה ניתן לקבל רק לאחר מתן אפשרות להגשת השגות עליה למי שרואה עצמו נפגע ממנה והיא טעונה אישור כמפורט בסעיף קטן (ג) המוצע".

     

    הנה כי כן, אין הסמכה בחוק רישוי עסקים שמאפשרת לעירייה לחוקק חוקי עזר ולתת החלטות של רשות הרישוי שאוסרות לחלוטין כל רוכלות חדשה שהיא. ואכן הן חוק העזר והן החלטת רשות הרישוי מאפשרות רוכלות ניידת, כולל מרכב, אלא שמוטלות על הרוכלות מגבלות שונות, באשר לאזורים המותרים, לזמנים המותרים, וסוגי הרוכלות המותרים. כך למשל נקבע בהחלטת רשות הרישוי כי נאסרת רוכלות מזון הכרוך בפעולות הכנת המזון עובר למכירה (ראו: סע' 3(ב) להחלטת הרישוי). עוד קבעה החלטת רשות הרישוי כי יש להגביל את מספר הרוכלים המורשים למכור גלידות, דברי מתיקה ומשקאות קלים ל- 6 רוכלים בלבד בכל העיר תל-אביב, ואת הרוכלים האחרים שאינם מורשים לשווק את דברי המתיקה הנ"ל הגבילה החלטת הרישוי ל- 2 רוכלים בכל אזור מתוך רשימת האזורים שנמנתה בסע' 5(ב) להחלטת רשות הרישוי. חוק העזר משנת 2001 הוסיף מגבלות בכך שקבע כי רוכלות מותרת רק בשוק הכרמל, בשוק התקווה ובמעברים הציבוריים שבקניונים ובמרכזים מסחריים סגורים. בשנת 2011 אף תוקן חוק העזר, כך שהתווסף גם פארק יהושוע באזורים מסוימים שלו כמקום רוכלות אפשרי נוסף. ראוי לציין, כי בסע' 14 לחוק העזר צוין במפורש שאין הוא בא לגרוע מכל דין אחר אלא רק להוסיף עליו. דהיינו מתקיימת שמירת דינים, לרבות החלטת רשות הרישוי משנת 1979, וחוק העזר אף מפנה מפורשות בסע' 11(א) להחלטת רשות הרישוי ומחיל אותה במלואה. עצם החלטת רשות הרישוי משנת 1979 שקובעת כללים באשר לרוכלות ניידת מרכב, ושקובעת את האזורים המותרים לרוכלות מסוג זה, וכן עצם האיסור בסע' 2 להחלטת רשות הרישוי הקובע איסור רוכלות ניידת שלא מתוך רכב מסודר, מלמדים כי לא קיים איסור מוחלט לכל רוכלות חדשה שהיא בעיר תל אביב. כך הדבר בא לידי ביטוי גם בחוק העזר שנחקק בשנת 2001, שאוסר רוכלות רק ברחובות העיר, אך לא באופן מוחלט, והוא מתיר אותה במקומות מסוימים ובתנאים מסוימים. סע' 11(ב)-(ג) לחוק העזר שכותרתו "רישיון לרוכלות מרכב" קובע מפורשות:

     

    "11.(א)לא יעסוק אדם ברוכלות באמצעות רכב או ברוכלות ניידת, אלא לפי רישיון שיינתן לו לפי חוק עזר זה, ובהתאם להחלטת רישוי עסקים בתל-אביב-יפו (הגבלת רוכלות ניידת), התש"ם-1980.

    (ב)בקשה לרישיון לעיסוק ברוכלות ברכב תוגש בכתב לרשות הרישוי.

    (ג)רשות הרישוי רשאית ליתן רישיון, לסרב לתיתו, להתלותו או לבטלו, וכן רשאית היא לכלול ברישיון תנאים, להוסיף עליהם או לגרוע מהם, לשנותם או לבטלם.

    (ד)לא יעסוק אדם ברוכלות באמצעות רכב, אלא במקום המותר לחניה על פי הוראות כל דין וכשיש בידו רישיון רכב תקף".

     

    גם ב"כ המשיבים בניסיונה להגן על חוקתיות ומידתיות חוק העזר והחלטת רשות הרישוי הודתה בטיעוניה שחוק העזר והחלטת רשות הרישוי אינם אוסרים לחלוטין כל רוכלות חדשה שהיא (ראו: סע' 21-20 לכתב התשובה מטעם המשיבים).

     

    באשר להנמקה של המשיבים המתבססת על מדיניות העירייה מזה שנים רבות לאסור כל רוכלות חדשה, גם נימוק זה לא יכול לעמוד בכללי המשפט המנהלי. ראשית יש להדגיש, כפי שהוסבר לעיל, וכפי שלמעשה גם ב"כ המשיבים הודו בטיעונים (סע' 21-20 לכתב התשובה מטעם המשיבים), שמדיניות זו לא מעוגנת בדין, שכן חוק רישוי עסקים, החלטת רשות הרישוי משנת 1979 ו חוק העזר משנת 2001 אינם אוסרים לחלוטין רוכלות חדשה מכל סוג שהוא. מדיניות המשיבים כתובה במסמך רשות הרישוי שכותרתו "הנחיות מיוחדות של רשות הרישוי" (נספח 5 לעתירה) הקובע:

    "רוכלות

    בכל רחבי העיר אין מאשרים פתיחת עסקים של רוכלות ניידת או נייחת.

    בשווקים: שוק הכרמל, שוק התקווה ושוק הפשפשים מאפשרים רישוי רק לרוכלים הקיימים".

     

    ההנחיות שאוסרות לחלוטין כל רוכלות חדשה, מנוגדות להלכה הפסוקה, ולפיכך הן בלתי חוקיות. כך נפסק בבג"ץ הורה כי אין בסמכות הרשות המקומית לאסור לחלוטין כל רוכלות שהיא ללא הסמכה מפורשת לכך בדין:

     

    "סמכותה של עירייה להסדיר עניני רוכלות בתחומה מצויה בסעיף 245 לפקודת העיריות (נוסח חדש). סמכות זו מוגבלת למתן הוראות "בדבר רישויים ורישומם של רוכלים למיניהם..... ובדבר הפיקוח עליהם". כפי שהוסבר ב-בג"צ 144/58, ביגון נגד עירית לוד, [3], בע' 343, אין פירושו של דבר שיש לעיריה יד חפשית לעשות בו ככל אשר יעלה על הדעת ללא סייג. ההיפך הוא הנכון. מוכיח זאת הקטע הבא מהולסברי (מהדורה שלישית, כרך 9, ע' 44, סימן 86), המובא שם:

     

    "סמכות שנאמר עליה, שהיא באה להסדיר מלאכה ומסחר או לפקח עליהם, איננה מעניקה ולא משתמעת ממנה הסמכות לאסור או למנוע מסחר או מלאכה, אלא אם החוק מגלה בבירור כוונה לכלול סמכות לאסור על מלאכה או מסחר."

     

     במילים אחרות, העקרון הכללי בענין זה, כאמור שם, (3), בע' 346, הוא כי -

    "בדרך כלל אין בכוחה של רשות מקומית למנוע או להגביל את עיסוקם של התושבים בתחומה בלי סמכות מפורשת לכך ובלשון שאינה משתמעת לשתי פנים. או שאפשר להסיקה מכוונתו הברורה של המחוקק. אין להסיק כוונה כזו מתוך סמכות כללית לקבוע הוראות בנוגע לרישוי עיסוק מסויים והפיקוח עליו, שניתנה לרשות מקומית בחוק, שלא נראה מתוכו כי תכליתו ומגמתו היא להגביל את עיסוקם של התושבים."

     

     פקודת העיריות איננה חוק כזה, ועל-כן אין עירית תל-אביב-יפו, או ראש העיריה הפועל בענין זה מטעמה, יכולים לשאוב ממנה את הכוח להגביל באופן כללי, לא-כל-שכן לאסור, עיסוק מסויים בתחום העיריה. עצם מציאותו של חוק-עזר בנוגע לרישוי רוכלים מראה שלא היתה כוונה. ולא יכלה להיות כוונה, לאסור באמצעותו באופן כללי עסקי רוכלות חדשים. סעיף 5 (א) של חוק-העזר, לפי תכנו, אינו שונה מסעיף 5 של חוק-העזר של עירית לוד שעמד לדיון ב-בג"צ 144/58, [3], הנ"ל. כמוהו.

     במידה שהוא מתיימר להעניק סמכות בלתי-מוגבלת לראש העיריה לסרב מתן רישיון רוכל לפי שיקול-דעתו המוחלט הוא חסר תוקף. על ראש העיריה לדון בכל בקשה לגופה ובכוחו לסרב לה כשיש לו צידוק חוקי או נימוק עניני לכך".

    (בג"ץ הורה, עמ' 275).

     

    המצהירה מטעם העירייה, איילת וסרמן (להלן: "וסרמן"), מנהלת אגף רישוי עסקים בעירייה ורשות הרישוי, אישרה אף היא בעדותה, בדיון שהתקיים בעתירה, כי העירייה אוסרת לחלוטין כל רוכלות חדשה שהיא, בהתאם למדיניות ולחוק העזר, והרישיונות הישנים אמורים להיעלם עם השנים (ראו: עמ' 2 לפרוט' מיום 18.3.2015, ש' 9-6, 23-20). עוד הודתה וסרמן בחקירתה:

     

    "ש: אתם מסתמכים על חוק העזר והמדיניות ודוחים בקשות לרישיון עסק לרוכלות על סמך זה. תסכימי איתי שאתם לא דנים באופן פרטני בכל בקשה שמוגשת ולא מפעילים שיקול דעת פרטני בכל בקשה שמוגשת.

    ת. נכון. היה כך בעבר, אך לא כיום.

    יש לי עוד כמה פניות כאלה שנענו באותה צורה מלבד העותרת".

    (עמ' 2 לפרוט' מיום 18.3.2015, ש' 28-24).

     

    כפי שעולה מבג"ץ הורה, אכן צודקת העותרת כי מדיניות עירית תל אביב לאסור לחלוטין כל רוכלות חדשה נפסלה ע"י ביהמ"ש העליון בבג"ץ זה. אומנם לאחר בג"ץ הורה ניתנה החלטת רשות הרישוי בשנת 1979, ולאחר מכן נחקק חוק העזר בשנת 2001, אך דברי חקיקה אלו רק קבעו הגבלות נוספות על הרוכלות בהתאם להסמכה שהוענקה למשיבים בסעיף 2א לחוק רישוי עסקים שהוסף לחוק זה בשנת 1977.

    אכן צודקים המשיבים כי זכות יסוד חופש העיסוק איננה מוחלטת ויש לאזנה עם אינטרסים נוספים, וניתן להגביל את חופש העיסוק מכוח החוק ובאופן מידתי. דא עקא, ההנמקות בהחלטה מבוססות על התפיסה כי יש לאסור לחלוטין כל רוכלות חדשה בתל אביב. איסור מוחלט זה מנוגד להסמכה שהוענקה למשיבים בחוק רישוי עסקים, מנוגד לחוק העזר ומנוגד להחלטת רשות הרישוי משנת 1979. איסור מוחלט זה, מעבר לכך שהוא נעדר הסמכה בחוק או מכוח החוק, הוא גם בלתי מידתי אינו מפנה לתכליות החוק ואינו מבוסס על ניתוח של מערכת איזונים ראויה שיש בה כדי להצדיק את התוצאה במקרה הפרטני

     

    לפיכך אני מוצאת להחזיר את הדיון בבקשת הרישיון של העותרת לגורמי הרישוי בעירייה, לצורך דיון מחדש ומתן החלטה מנומקת בבקשת העותרת, בהתבסס על התכליות ויישומן בנסיבות המקרה הספציפי.

     

  5. לאור האמור לעיל, במצטבר, נדחית טענת המשיבים לדחיית העתירה על הסף בשל הטעייה והצגה חלקית של העובדות והדין, חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים. עצם טענת העותרת כי המשיבים פעלו באופן לא מידתי וכי חוק העזר לא מידתי איננה מעידה על חוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב. סילוק על הסף בהעדר עילה מתקיים כאשר גם בהנחה שעותר יוכיח את האמור בעתירתו הוא לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו. טענה זו יפה לענייננו, ובייחוד אמורים הדברים במקרה דנן בו אכן המשיבים לא ערכו את כל האיזונים הרלבנטיים ולא נימקו החלטתם כנדרש.

     

  6. סיכום

    העתירה מתקבלת, במובן זה שהחלטה של מנהל האגף לרישוי עסקים מבוטלת, ואני מורה למשיבים לערוך דיון מחדש בבקשת העותרת ולתת החלטה מנומקת כראוי.

    המשיבים יישאו בהוצאות העותרת בסך כולל של 15,000 ₪.

     

    ניתן היום, ד' כסלו תשע"ו, 16 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.

     

    המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ