עת"מ 38133-04-14 מלון שלום (אילת) בע"מ ואח' נ' עיריית מעלות תרשיחא ואח'

1.בקשה למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי גבייה שנוקטת המשיבה לגביית חוב ארנונה מהמבקשות עד להכרעה בערעור שבכוונת המבקשות להגיש על פסק הדין מיום 22.12.2014. בפסק הדין נדחתה עתירת המבקשות כנגד חיובן בארנונה למשיבה. בבקשה נטען כי המבקשות לומדות את פסק הדין ושוקלות להגיש ערעור עליו. עד כה טרם הוגש כל ערעור.

2.בבקשה טוענות המבקשות כי משמעות פסק הדין הינה תשלום חוב ארנונה בסכום גבוה. המבקשות טוענות כי תשלום סך העולה על 2,000,000 ₪ יגרום להן קשיים רבים, יש חשש כי פעילות המלון תצומצם ויהיה צורך לפטר עובדים. עוד נטען כי הליכי הערר שהוגש על ידי המבקשות על החלטת מנהל הארנונה במשיבה טרם הסתיימו ועל כן אין לנקוט בהליכי גבייה כנגדן. המבקשות סבורות כי כל עוד לא הסתיימו הליכי הערר מנועה המשיבה מלנקוט בהליכי גבייה.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין מניעה לנקוט בהליכי גבייה. עוד נטען כי טענות המבקשות נדונו ונדחו בפסק הדין וכי אין בבקשה כדי להצדיק הימנעות מנקיטת הליכי גבייה בגין חוב הארנונה. המשיבה מדגישה כי מדובר בחוב ארנונה שנצבר במשך מספר שנים וכי הימנעות המבקשות מתשלום פוגעת בתקציבה של המשיבה.

4.בפסק הדין בתיק זה קבעתי כי אין בהסכם שנחתם בין המבקשות למשיבה בשנת 2010 כדי להצדיק עיכוב הליכי הגבייה. קבעתי כי התנאים שנקבעו על ידי הצדדים בהסכם לא התקיימו וכי המבקשות לא עמדו בהתחייבויותיהן על פי הסכם הפשרה. עוד קבעתי כי הגשת ההשגה למנהל הארנונה והגשת הערר על החלטתו אינם מספיקים כדי להביא לעיכוב הליכי הגבייה. ציינתי כי מהסכם הפשרה עולה כי המבקשות מודות בחוב ארנונה והמחלוקת האמיתית הינה רק לגבי היקף השטחים שהם נשוא לחיוב. הדגשתי כי המבקשות לא שילמו אפילו את סכום הארנונה שאינו שנוי במחלוקת.

5.בבקשה למתן סעד זמני עד הכרעה בערעור על פסק הדין על המבקש לשכנע בסיכוי ההצלחה מחד ובנזק שייגרם לו אם לא יינתן הצו מאידך. המבקשות לא התייחסו כלל לסיכויי ההצלחה בכל הנוגע להכרעה בעניין הסכם הפשרה. הטענות היחידות שהעלו מתייחסות לעיכוב ההליכים בשל ההשגה והערר שהוגשו. המבקשות לא צירפו נתונים ברורים לגבי מצבן הכלכלי והסתפקו במסמך של רואה החשבון הכולל אמירה כללית בלבד. המבקשות לא הגישו הצעה לתשלום החוב או לפחות חלקו, ולא שילמו כל תשלום על חשבון החוב.

6.הטענות בנוגע לעיכוב הליכי הגבייה בשל קיומם של הליכי השגה וערר נדונו על ידי בפסק הדין ואין צורך לשוב ולפרט את הטעמים שהביאוני לדחות אותן. המבקשות לא צירפו את הערעור שבכוונתן להגיש ומבקשתן עולה כי טרם החליטו האם להגישו. בנסיבות אלו ברי שסיכויי ההצלחה אינם מצדיקים עיכוב הליכי הגבייה.

7.השאלה היחידה הינה האם הפגיעה הצפויה במבקשות מצדיקה עיכוב הליכי גבייה. כפי שציינתי המבקשות אל צרפו ראיות מספיקות להוכחת הנזק שייגרם להן אם הליכי הגייה יימשכו. מכתבו של רואה החשבון אינו מפורט דיו, לא ברור אילו נתונים עמדו בפניו ואין הסבר מפורט לדבי האפשרויות העומדות ב]ני המבקשות לתשלום החוב. המבקשות נמנעו מלצרף דו"חות כספיים ונתונים על מקורות הכנסה שלהן. לא ברור מהו היקף הפעילות של המבקשות ועד כמה תיפגע פעילותן כתוצאה מהליכי הגבייה.

8.כפי שציינתי בפסק הדין המחלוקות בוועדת הערר מתמקדות בהיקף השטחים שהם נשוא החיוב שכן עצם החבות בארנונה עולה גם מהסדר הפשרה. לא הוגשו בפני נתונים מדויקים על היקף השטחים השנויים במחלוקת ועל סכום הארנונה השנוי במחלוקת בגין שטחים אלו.

9.בנסיבות המקרה הנוכחי, ואף כי לא הובאו די נתונים על הנזק הצפוי למבקשות, דומה כי ניתן להניח כי תשלום של חוב העולה על 2 מיליון ₪ ואולי אפילו 3 מיליון ייפגע בפעילותן של המבקשות. דומה שהדרך הנכונה הינה לאזן בין השיקולים וליתן צו מניעה חלקי תוך הותרת אפשרות לעיקול ברישום של נכסים כדי להבטיח את תשלום מלוא החוב אם הערעור יידחה.