עת"מ 37143-05-15 איתן בורגר בע"מ ואח' נ' רשות הרישוי לעסקים ואח'

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

בפני עתירה המופנית נגד החלטת המשיבות 1-2, אשר על פי הנטען דחו את בקשת העותרים לקבלת רישיון עסק לשם ניהול עסק של מסעדה והגשת משקאות משכרים לצריכה במקום ברחוב הנמל 33, חיפה.

ביום 6.1.15 הגישו העותרים במשרדי המשיבות 1-2 בקשה לקבלת רישיון עסק. רישיון העסק שביקשו העותרים טעון אישורים מאת משטרת ישראל, משרד הבריאות, שירותי הכבאות ושירותי התכנון והבניה. המשטרה הודיעה ביום 22.1.15 כי היא מתנגדת למתן הרישיון וזאת עקב אי עמידה בתבחיניה. בנוסף להתנגדות המשטרה לעסק חסרים עדיין אישורי שירותי הכבאות ורשויות התכנון והבניה. ביום 27.1.15 הודיעו המשיבות 1-2 כי הן מסרבות לבקשה למתן רישיון העסק, בשל התנגדות המשטרה בשל אי עמידה בתבחיניה; בהעדר אישור שירותי הכבאות; ובהעדר אישור מחלקת הניקיון על הסדר פינוי האשפה ורשויות התכנון והבניה.

העותרים טוענים כי החלטת המשיבות 1-2 לסרב לתת לעותרים רישיון עסק בהחלטה בלתי מנומקת לוקה בחוסר סבירות קיצוני, בלתי מידתית, שרירותית, מפלה, אינה הוגנת ודינה להתבטל. נטען כי ניסיונות העותר לקבל הסבר לסירובה של המשטרה נתקבל בתשובות מסוג "תפנה לבית המשפט" וכי סירוב המשטרה נובע משיקולים פסולים ושרירותיים. נטען בעתירה כי פרט לאישור המשטרה נתקבלו כל האישורים הדרושים, כאשר באשר לאישור מטעם הכבאות תוקנו הליקויים וממתינים לביקורת נוספת ובאשר למצב התכנוני לא ידועה כל בעיה. נטען כי עצם התנגדות המשטרה ללא מתן פרטים המאפשרים את התייחסות העותר מהווה פגיעה קשה וחמורה בזכויות העותר, לרבות זכות הטיעון.

המשיבות 1-2 טוענות כי קבלת אישור מטעם נותני האישור הרלוונטיים לגבי כל עסק הטעון רישוי על פי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק") הינו תנאי מוקדם למתן רישיון עסק. מאחר שהמשטרה סירבה לאשר את עסקם של העותרים אין המשיבות רשאיות לפעול מחוץ למסגרת החוק וליתן רישיון לעסק ואין להן כל שיקול דעת בעניין זה. כן נטען כי שיקוליהם העסקיים של העותרים וחופש עיסוקם אינם יכולים לגבור על קיום הוראות החוק והאינטרס הציבורי. נטען כי ההחלטה שלא ליתן לעותרים רישיון עסק נסמכת על חוות דעת של גורמים מקצועיים אשר להם הידע והמיומנות בתחומם, כי ההחלטה שלא ליתן לעותרים רישיון עסק מעוגנת בדין וכי כל עוד לא יינתנו אישורי כלל הגורמים המוסמכים, ובכלל זה שירותי הכבאות, רשויות התכנון והבניה ומשטרת ישראל, אין מקום להורות למשיבות להנפיק רישיון לעסקם של העותרים.

המשיבה 3 טוענת כי דין העתירה להידחות שכן עמדתה בעניינם של העותרים התקבלה בסמכות, לאחר שהגורמים המקצועיים במשטרה בחנו את התשתית המנהלית בעניינם של העותרים. נטען כי עמדת המשיבה 3 נכונה וסבירה ואין להתערב בה. נטען כי עמדת המשטרה המתנגדת למתן רישיון עסק לעותרים מבוססת על חומר מודיעיני ממנו עולה כי העותר 2 עוסק בפעילות פלילית בתחום הסמים, בין היתר באמצעות העסק שבנדון, ועל כן נשקפת סכנה לשלום הציבור מהמשך פעילותו של העסק. כן נטען כי עיון במרשם הפלילי של העותר 2 מגלה עבר פלילי בתחום הסמים ועניין זה תומך במידע הקיים בידי המשטרה. המשיבה 3 מציינת כי ב"כ העותרים בעבר פנתה למשיבה בטענה כי עמדת המשטרה אינה סבירה והמשיבה השיבה כי הסירוב של המשטרה למתן רישיון עסק לעותרים נובע בשל אי עמידה של העותרים בתבחיני המשטרה כאשר התבחינים אשר המשטרה מתבססת עליהם הינם מידעים וידיעות מודיעיניות ברמת סיווג "סודי" שלא ניתן לחשוף בפני העותרים אלא רק בפני ביהמ"ש.

דיון והכרעה בעתירה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים והמידעים הסודיים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה מהטעם שלא נפל בהחלטת המשיבות פגם המצדיק התערבות.

יצוין כי מהנתונים שהוצגו לעיוני הרשעותיו הפליליות של העותר מסתכמות בעבירת החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, בה הודה במסגרת ת"פ 40409-12-14 של בימ"ש השלום בחיפה. בהעדר הרשעות קודמות, חלוף הזמן, אורח חייו הנורמטיבי של הנאשם, סוג הסם, חלקו בפרשייה והסדר הטיעון בין הצדדים נגזרו על העותר 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים בלבד. עם זאת, מהחומר המודיעיני שהוצג בפני עולה כי קיימים מידעים רבים ממקורות שונים ומוצלבים מהם עולה מעורבותו של העותר בפעילות פלילית בתחום הסמים, בין היתר באמצעות העסק שבנדון. יודגש כי המידע שהוצג לגבי הרשעתו בעבירת סמים שלא לצריכה עצמית מחזק את המידע המודיעיני שהוצג. יודגש כי בנוגע להליך המנהלי רשאית המשטרה להסתמך בחוות דעתה לעניין בקשה לרישוי עסק על ראיות מנהליות שהן פחותות בערכן הראייתי מראיות המבססות הרשעה בפלילים. במקרה שבפני תשתית המידעים, כפי שהוצגה לעיוני, מהווה תשתית ראיות מנהליות מספיקה וסבירה לצורך גיבוש עמדת המשטרה המתנגדת למתן רישוי לעסק נשוא עתירה זו.

בנסיבות העניין, די בראיות המנהליות שהוצגו בפני על מנת לבסס את ההחלטה שלא לתת לעותר רישיון עסק למסעדה העוסקת גם במכירת משקאות משכרים. נקבע בפסיקה כי גם במקרה שהמשטרה איננה מנויה כ"נותנת אישור" בהתאם לחוק, הרי היא רשאית להעביר עמדתה לרשות הרישוי, ככל שעמדה זו התבקשה ואף אם לא התבקשה. משהעבירה המשטרה את עמדתה לרשות הרישוי, חייבת רשות הרישוי להתחשב בעמדה/המלצה זו בעת מתן החלטתה כחלק חיוני מתשתית הנסיבות הרלוונטיות על פיה תוכרע הבקשה לרישיון עסק (ראו: עע"מ 10692/08 מוחמד אבו כליב נ' ראש עיריית חיפה (פסק דין מיום 1.7.09)). על כן, כפי שטענו המשיבות, המשיבות 1-2 אינן רשאיות להתעלם מעמדת המשטרה בעת מתן החלטתה. התעלמות מעמדת המשטרה בעת קבלת החלטה מסוג זה תחשב כהפעלה בלתי סבירה של שיקול הדעת המנהלי. לא ניתן לקבוע בנסיבות העניין כי ההחלטה איננה סבירה או כי נפל בה פגם מצדיק את התערבותו של בית המשפט.