עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
36341-12-15
04/09/2016
|
בפני השופטת:
יהודית שטופמן
|
| - נגד - |
עותרים:
1. הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית ירושלים .
2. ארמון ההגמון (קסר אך צןוראם ) בע"מ
|
משיבה:
נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ
|
| החלטה |
א.העותרות, הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית בירושלים (להלן: "העותרת 1" או "הפטריארכיה") והעותרת 2 ארמון ההגמון (קסר אל מוטראן) בע"מ (להלן: "העותרת 2" או "ארמון ההגמון") (שתיהן יחד "העותרות"), הגישו כנגד המשיבה, נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, (להלן: "נתיבי ישראל" או "המשיבה") עתירה מנהלית שעניינה הפקעת מקרקעיהן של העותרות לפני כ- 17 שנים, והתנהלותה מול העותרות מאז ועד עתה.
העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:
ב. העותרת 1, הפטריארכיה, הינה הבעלים הרשום של חלקות 1, 10, ו- 12 בגוש 16557 המצויות בעיר נצרת ובנצרת עילית. (להלן: "החלקות").
ביום 20.8.1993 נחתם חוזה בין הפטריארכיה לבין העותרת 2, ארמון ההגמון, לבנייה ופיתוח של החלקות. לטובת ארמון ההגמון רשומה הערת אזהרה על החלקות.
ביום 30.6.1998 פורסם צו לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943, בעניין הפקעת שטחים שונים לצורך סלילת תוואי חדש של כביש 60 (להלן: "צו ההפקעה"). במסגרת צו ההפקעה הופקעו חלקים שונים מהחלקות שבבעלות העותרות לצורך סלילת הכביש.( להלן
"הפרוייקט")
במקביל להפקעת המקרקעין, הופקעו שטחים נוספים מהחלקות ע"י עירית נצרת ונצרת עילית, אשר בתחום שיפוטן מצויים המקרקעין.
בעקבות הפקעת המקרקעין ע"י המשיבה והפקעת השטחים הנוספים ע"י עירית נצרת, נוהלו בין הצדדים הליכים משפטיים שונים.
הפרויקט החל במהלך שנת 1998, ע"י חברת מע"צ, ולאחר העברת האחריות לנתיבי ישראל ביום 15.9.03 כאמור, קיבלה החברה לאחריותה את השלמת הפרויקט, ובהתאם לכך תפסה חזקה במקרקעין המופקעים.
ביום 30.6.05 פורסם בק.ת. 6395 בעמ' 770 צו נוסף לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), התשנ"ח-1998, במסגרתו בוצעה הפקעה של חלק נוסף מהמקרקעין.
ביום 22.6.05 נערך ונחתם הסכם המסדיר את תפיסת החזקה במקרקעין המופקעים כנגד תשלום פיצויים שאינם שנויים במחלוקת.
ביום 20.6.05 הגישו העותרות תביעה לפיצויי הפקעה כנגד המשיבה וכנגד עיריית נצרת, ע"ס 58,262,711 ₪ (חלק מהסכום יוחס למועד הקובע 30.6.98 וחלק אחר למועד הקובע 16.6.05) (ת.א. 260/05) (להלן: "התביעה הראשונה" או "התביעה לפיצויי הפקעה). כאמור, בגין הפקעה זו שולמו לעותרות פיצויי הפקעה שאינם שנויים במחלוקת בהתאם להסכם אשר נחתם בין הצדדים בעבר.
ביום 4.12.05 הגישו העותרות לוועדה המקומית לתכנון ולבניה תביעה לפיצויים בגין פגיעה עקב תוכנית לפי ס' 197 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, ע"ס כ- 65 מיליון ₪ למועד הקובע 21.6.98 (להלן: "התביעה השנייה" או "התביעה לפי ס' 197"). על החלטת הוועדה הוגש ערר (ערר 210/05). נכון למועד זה התקיימו בערר שני דיונים.
הצדדים הגיעו לכלל הסכמה דיונית שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיו תימחק התביעה לפיצויי הפקעה תוך שמירת זכות העותרות להגישה מחדש וזאת לא יאוחר מחלוף 60 יום ממועד מתן ההכרעה בערר על התביעה השנייה (וזאת לאור העובדה שהתביעה לפי ס' 197 טומנת בחובה גם עילת פיצויים בגין ההפקעה )
במהלך שנת 2007 הגישו העותרות עתירה מנהלית לביהמ"ש המחוזי נצרת (עת"מ 1142/07) (להלן: "התביעה השלישית").
במהלך הדיון שהתקיים בתביעה שלישית הגיעו הצדדים להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.