עת"מ 35545-11-15 עבדאלגליל חאמי נ' משרד הפנים

הרקע לעתירה ותמצית פסק הדין:

בפני עתירה המופנית נגד החלטת המשיבה שהורתה לעותר להתייצב במרכז השהייה במתקן "חולות" וזאת בהתאם להוראות סעיף 32ד'(א) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד – 1954 (להלן: "החוק למניעת הסתננות"). ביחד עם העתירה הוגשה גם בקשה לצו מניעה זמני שיעכב את השמתו של העותר במתקן חולות עד לבירור העתירה.

העותר, נתין סודן, הסתנן ארצה דרך סיני בשנת 2011. לאחר שהסתנן לישראל נעצר על ידי כוחות הביטחון, תושאל על ידי ממונה ביקורת הגבולות והסביר את הנסיבות האישיות שגרמו לו לצאת מארצו. העותר שוחרר ממשמורת מכוח ההגנה הקולקטיבית של מדיניות אי ההרחקה, זאת עד שנמסר לו זימון לשימוע במשרדי המשיבה, זאת לפני הוצאת הוראת שהייה במתקן "חולות". בתום השימוע הורה הממונה על ביקורת הגבולות על הוצאת הוראת שהייה במתקן "חולות" בעניינו של העותר למשך 12 חודש. נגד הוראה זו הוגשה העתירה שבנדון.

יצוין כי במחוז השיפוט של חיפה טרם הוקם בית דין לעררים על החלטות מסוג זה. בית דין לעררים פועל מזה זמן במחוזות ירושלים, תל אביב, המרכז והדרום. במחוז חיפה ובמחוז הצפון טרם הוקם בית דין. מאחר שלא הוקם בית דין לעררים, מוגשות עתירות נגד החלטות המשיבה ישירות לבית המשפט לעניינים מנהליים, כאשר האגרה שיש לשלם בעת הגשת העתירה לבית המשפט הינה גבוהה בהרבה מהאגרה שיש לשלם בהגשת ערר לבית הדין לעררים. על כן, הוריתי כי על העותר לשלם את הסכום הזהה לאגרה המשולמת על ידי עוררים שפונים לבית הדין לעררים, זאת בשל השוני בין ההליך שיש לנקוט במחוז חיפה ובין מחוזות אחרים שבהם הוקמו בתי דין לעררים.

עוד יצוין כבר עתה כי לאחר ששמעתי את טענות הצדדים לעניין הסעד הזמני המבוקש ובחנתי את כתבי הטענות הגעתי לכלל דעה כי בכל הנוגע לעותר שבפני יש מקום להפעיל את סמכותי בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א - 2000 ולהורות כי דין עתירתו להידחות על הסף מהטעם שעל פניה, העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט. אני קובע כי לא נפל בהחלטת המשיבה בעניינו של העותר כל פגם המצדיק התערבות ויש לדחות עתירתו.

טענות הצדדים:

העותר טוען כי ההחלטה בעניינו אינה סבירה, אינה מידתית, ניתנה בחוסר תום לב, בניגוד להוראות ולכללים, בהעדר הנמקה ובלי מתן זכות טיעון. נטען כי לא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את דבריו, להמציא מסמכים ולטעון נגד ההחלטה שניתנה. נטען כי לא הוסברה לו מטרת הריאיון והיו לו קשיים בהבנת הריאיון והתשאול. כן טוען העותר כי הופלה לרעה לעומת אחרים. נטען כי לא ברור מדוע נבחר העותר מתוך עשרות אלפי מסתננים השוהים בישראל תוך ידיעה שמתקן חולות יכול להכיל לכל היותר כ- 3,500 מסתננים. נטען כי העותר נמצא בטיפולים רפואיים ונפשיים. כן נטען כי העותר שמר על החוק ולא ביצע כל עבירה בישראל. עוד נטען כי העותר הגיש בקשה למקלט, אך טרם זומן לריאיון וטרם ניתנה החלטה בעניינו. נטען כי העותר עובד בעבודה מסודרת בבניין מזה שנים.

המשיבה טוענת כי יש לדחות את העתירה על הסף. כמו כן טוענת המשיבה כי דין העתירה להידחות אף לגופו של עניין, שכן לטענתה לא נפל כל פגם מנהלי או אחר בהחלטת המשיבה והעותר לא הצביע על עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה בעטיה הוגשה העתירה. נטען כי משנערך לעותר שימוע טרם הוצאת הוראת השהייה, משלא העלה כל טענה שיש בה כדי להוכיח כי אינו עומד בקריטריונים שנקבעו לשם שהייה במרכז השהייה, ובשים לב לכך שחוקתיות החוק אושרה על ידי בג"ץ בעניין דסטה (בג"ץ 8665/14 טשומה נגה דסטה נ' הכנסת (פסק דין מיום 11.8.15), יש לדחות את העתירה.

באשר לטענות העותר נגד הוראת השהייה שהוצאה בעניינו טוענת המשיבה כי בכל הנוגע לסעיף 30א' לחוק למניעת הסתננות קבע ביהמ"ש העליון בבג"ץ דסטה כי הוראת החוק המורה על החזקה במשמורת של מסתננים לתקופה של עד 3 חודשים הינה חוקתית. באשר להוראות פרק ד' לחוק, המקנות סמכות להורות למסתנן לשהות במרכז השהייה חולות, קבע ביהמ"ש העליון כי הוראות פרק ד' צולחות את הביקורת החוקתית, פרט לסעיפים 32ד(א) ו-32כ"א, הקובעים כי התקופה המרבית להחזקה במרכז השהייה למסתננים היא 20 חודשים, דינם בטלות. זאת בשל כך שתקופה זו אינה מידתית. הכרזת הבטלות של סעיפים 32ד(א) ו-32כ"א הושעתה לתקופה של חצי שנה כאשר במשך תקופה זו תעמוד התקופה המרבית להחזקה במרכז השהייה עד ל-12 חודשים. נטען כי בהמשך לפסק הדין מסתננים אשר שהו במרכז השהייה ביום מתן פסק הדין 12 חודשים או יותר שוחררו ממנו עד לתום 15 ימים מיום מתן פסק הדין (עד ליום 26.8.15). המשיבה טוענת כי על פי פסיקת ביהמ"ש העליון הוראות החוק צולחות את הביקורת החוקתית (למעט הסעיפים המתייחסים למשך תקופת השהייה) ומשכך יש לדחות טענות לעניין חוקתיות הוראות החוק החדש. לגופו של עניין נטען כי ההחלטה ליתן לעותר הוראת שהייה ניתנה כדין וכי דין העתירה להידחות.