עת"מ 35443-06-12 שלמה נ' עיריית אור יהודה ואח'

עתירה נגד הסכמה שהושגה בין המשיבות (עיריית אור יהודה ורשות הפיתוח) בדבר הותרת הבעלות בחלקה 169 בגוש 7217 באור יהודה בידי משיבה 1 (עיריית אור יהודה).

רקע עובדתי

בשנת 1969 החכיר מנהל מקרקעי ישראל לגב' ודיעה יוסף חלק מהזכויות בחלקה 41 בגוש 7217 מגרש 3 באור יהודה (להלן: "המגרש"). כשנה לאחר מכן העבירה גב' יוסף את זכויותיה במגרש למר רחמים יצחק. בשנת 1979 רכש העותר את הזכויות במגרש באישורה של משיבה 1 (אז מועצה מקומית) ובהסכמת משיבה 2. המדובר בשטח בן 16 מ"ר ועליו בנוי קיוסק בשטח של 10 מ"ר. מאז מחזיק העותר במגרש ומנהל בו את עסקיו ואף הרחיב הרבה מאוד מעבר לכך כפי שיפורט להלן.

בשנת 1980 פוצל מגרש מספר 3 ובין היתר פוצלה ממנו חלקה 41 בשטח של 550 מ"ר, שיועדה לשימוש כשטח ציבורי פתוח, בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק רישום שיכונים ציבוריים (הוראת שעה), התשכ"ד – 1964 (להלן: "חוק"). חלקה 41 שפוצלה נרשמה על שמה של משיבה 1 (להלן "החלקה"). ביום 17.2.92 שונה ייעודו של חלק מהשטח משטח ציבורי פתוח לייעוד מסחרי.

במרוצת השנים הגיש העותר בקשות לקבלת היתר בנייה. הוועדה המקומית הסכימה לאשר את ההיתר בכפוף להסכמת משיבה 2, אולם הסכמה לא ניתנה ועל כן מעולם לא ניתן לעותר היתר. למרות האמור שילם העותר היטל השבחה ואגרות שנדרשו ע"י הוועדה המקומית ובנה ללא קבלת הסכמת משיבה 2. היום מחזיק העותר במבנה בשטח של כ 270 מ"ר המשמש לחנות בגדים, מספרה, ועוד ,שנבנה ברובו על המגרש הציבורי הנ"ל.

החל משנת 1994 ניטש ויכוח בין המשיבות, בינן לבין עצמן למי הבעלות בחלקה. מחד גיסא טענה משיבה 2 שהחלקה הופקעה לטובת משיבה 1 לצורך שימושו כשטח ציבורי פתוח ומשעה ששינה את ייעודו, הרי שעליו לשוב לבעלותה של משיבה 2. מאידך גיסא, המשיבה 1 טענה, כי לפי סעיף 5(ב) לחוק, הבעלות תושב למי שממנו הופקעה הקרקע בתוך 10 שנים ממועד ההפקעה, ומאחר וחלפו 12 שנה מיום ההפקעה הרי שהחלקה נותרה בבעלותה של משיבה 1.

במחצית שנות ה- 90, החלו המשיבה 1 והעותר, לנהל מגעים למכירת החלקה לעותר, תוך הכרה בזכויותיו ההיסטוריות ובהיטל ההשבחה ששולם על ידו. יחד עם זאת, בשל הוויכוח שניטש בין המשיבות, המגעים בין העותר למשיבה 1 הופסקו.

בשנת 2004 חידשו הצדדים את ההידברות בעניין מכירת החלקה, או אז דרשה משיבה 1 מהעותר לרכוש את החלקה ולשלם דמי שימוש עבור שבע השנים עד לאותו המועד. בהמשך, בשנת 2005, דרשה משיבה 1 מהעותר לשלם גם היטל השבחה בגין כל הנכס. לטענת העותר מדובר בדרישה בלתי סבירה.