עת"מ 34776-04-16 כדורי נ' מדינת ישראל ואח'

רקע

בפניי בקשה לסילוק העתירה על הסף בשל העדר סמכות עניינית.

עניינה של העתירה המנהלית שבפניי הוא למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי המבקש , פעל בחוסר סמכות, חוסר סבירות, בניגוד למנהל התקין ובשיקול דעת מוטעה עת החליט לנקוט הליכי גביה נגד העותרת, הגב' מרים כדורי (להלן: "העותרת/ המשיבה") על ידי עיקול שהטיל על משכורת/ כספים המגיעים לעותרת אצל צד ג', מעסיקת העותרת, כל זאת בגין חוב מס שבח מקרקעין בשל מכירת נכס מקרקעין ע"י בעלה. בהתאם נתבקש בית המשפט בעתירה לבטל את העיקול שהוטל.

טענתה המרכזית של העותרת היא כי חובות מס השבח הם של בעלה, המשיב הפורמאלי (שחר כדורי), ולפיכך לא היה מקום לחייבה בגין חובות אלה.

טענות המבקש

בתמצית טוען המבקש כי העותרת לא מיצתה את הליכי ההשגה והערר המנהליים העומדים לרשותה ותחת זאת פנתה להליך משפטי אזרחי זה.

לטענת המבקש, מדובר בניסיון לעקוף את הליכי הערר שנקבעו בחוק שייחד את תקיפת פעולותיו של המשיב לוועדת הערר הפועלת מכוחו של חוק מיסוי מקרקעין בלבד. הלכה פסוקה היא כי ככל שתוקף אדם את הליכי המיסוי שננקטו נגדו בטענה כי אינו חב דבר, מקומם של הליכים אלה בדרך של הליכי השגה שנקבעו בחוק הספציפי ולא בדרך של הליך מנהלי או הליך אזרחי.

כן נטען כי כך נפסק גם לעניינו של חוק מיסוי מקרקעין ולעניין תקיפת הליכים על פי פקודת המיסים (גביה) שננקטו בשל חובות מיסוי מקרקעין ובכללם סעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין {המבקש הפנה בין היתר לע"א (ת"א) 1656/08 וינברג נגד מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב 1 (דינים מחוזי 2010)} על כן טען, כי דינם של העתירה ושל הצו הזמני במסגרתה להתבטל מחוסר סמכות עניינית.

לגופו של עניין, טען המבקש כי הוא עומד על כך שהעותרת חייבת בחובות מס שבח שכן על פי המידע המצוי בידיו לא נהגו העותרת ובעלה בהפרדה נכסית/ רכושית.

תשובת העותרת לטענות המבקש

לטענת העותרת, המבקש שגה בבקשתו שכן אין עניינה של העתירה בשומות שהוצאו לעותרת על פי חוק מיסוי מקרקעין אלא העתירה מבוססת על טענה לפיה, העותרת לא הייתה חייבת באופן כלשהו כלפי מנהל מס שבח ולא ניתן לחייבה בגין העסקה נשוא החיוב במס רק משום היותה אשתו של המשיב הפורמאלי .

לטענתה, הטענה להיעדר סמכות עניינית יכולה להישמע רק במידה והמבקש יפריך את טענות העותרת, שכן ככל שיתברר כי מעולם לא נערכה שומה ע"ש העותרת וכי מעולם לא הובאה לידיעתה כל דרישה לתשלום וכי ידיעתה על הדרישה הוא תוצאה של הטלת עיקול כי אז מוסמך בית המשפט לדון בעתירתה כלומר, העתירה לא מתעמתת עם חיוב או שומה אלא מעלה טענה לפיה המשיב הסיג גבול עת זיהה את המבקשת עם בעלה ונקט נגדה הליכי גביית חוב לא שלה.

עוד טענה העותרת, כי אין ללמוד מרע"א 8791/00 (פסק דין אליו הפנה המבקש בבקשתו) לענייננו, שכן פסק הדין מתייחס לבני זוג שחלה עליהם חזקת השיתוף ואילו בענייננו בני הזוג נישאו בשנת 1977 (חל עליהם חוק יחסי ממון) ובמקרה דנן בשונה מנקיטת הליכי הוצל"פ לגביית חוב המבוסס על שיקים שהינם יוצרי חוב, יש להוכיח את עצם החיוב כלפי העותרת כתנאי לנקיטת ההליכים.

דיון

טענת אי מיצוי הליכים / חוסר סמכות

בבקשתו טען המבקש כי על פי ס' 88 היה על העותרת לפנות בטרם הפניה לבית המשפט לגוף המוסמך לדון בטענותיה קרי, לוועדת הערר.

ס' 88 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה ) התשכ"ז -1963 (להלן :"החוק") קובע: