עת"מ 34536-07-11 ג'ני ואח' נ' משרד הפנים

1.בעקבות החלטת המשיב מיום 16.12.14 להכיר בעותר 2 כפליט, מבקש ב"כ העותרים לקבוע דיון בעתירה, תוך מתן אפשרות להגיש עתירה מתוקנת תוך 14 יום לפני הדיון. לטענת ב"כ העותרים, זהו הצעד המתבקש בהתאם להסדר דיוני ולמתווה אשר נקבע בהחלטת כב' סגן הנשיא, השופט יעקב, ביום 7.5.13 ואושרר על-ידי מותב זה בהחלטה מיום 15.7.14.

2.עסקינן בעתירה אשר הוגשה לפני כשלוש שנים ומחצה, ביום 19.7.2011, במסגרתה מבוקש לבטל את צו ההרחקה ואת צו המשמורת (כאשר בינתיים העותרת שוחררה) שהוציא המשיב נגד העותרת 1, לבטל את החלטת המשיב לדחות על הסף את בקשתה למקלט מדיני המבוססת על זוגיותה עם העותר 2, וכן להורות למשיב להנפיק לעותרת 1 אשרת שהייה מסוג ב'1. במרכז העתירה עומדת, לכן, בקשת העותרת 1 להשוואת מעמדה לזה של העותר 2, בן-זוגה, מכוח מעמדו כ"מבקש מקלט", על בסיס תקיפת הסיפא של הוראת סעיף 12ג' לנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל.

3.לאחר שבקשת המקלט של העותר נדחתה, הודיע ב"כ העותרים בדיון שהתקיים ביום 7.5.13, כי בכוונתו להגיש בקשה לעיון חוזר. על רקע הודעה זו, וחרף התנגדות ב"כ המשיב, קבע כב' סגן הנשיא, השופט יעקב, בין השאר, כי ככל שהבקשה לעיון מחדש תתקבל, תוגש עתירה מתוקנת עד 14 יום לפי הדיון, כשהוסיף כי החלטה בעניין לא צפויה לפני חלוף 60 יום.

4.מאז נדחו הדיונים פעמים רבות, כאשר התקיים דיון לפני מותב זה אך ביום 15.7.14, ובטרם התקבלה החלטת המשיב בבקשה לעיון חוזר. על רקע המציאות ששררה אז, הובהר כי ההליך יימשך באותו מתווה; בדיון נוסף שהתקיים ביום 11.11.14 ניתנה לב"כ הצדדים הזדמנות להידבר ולהביא לסיום ההליכים נוכח חלוף הזמן מאז ניתנה ההחלטה המנהלית הנתקפת.

5.כאמור, ביום 16.12.14, החליט המשיב לקבל את הבקשה לעיון מחדש ולהכיר בעותר 2 כפליט.

6.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ולמרות ההחלטות הדיוניות שפורטו לעיל, נראה כי כיום, נוכח המציאות החדשה, הדין עם ב"כ המשיב, כך שהגיעה העת למחוק את העתירה ואין אפשרות לנהל את הדיון במסגרת עתירה מתוקנת.

7.הצדק עם ב"כ המשיב, כי למעשה ב"כ העותרים לא הבהיר כנגד איזו החלטה מנהלית בכוונתו להגיש עתירה מתוקנת. ברי, כי העותרים אינם משיגים על ההחלטה המקורית של המשיב, וכעת עליהם לפנות בבקשה מתאימה להסדרת מעמדה של העותרת 1 בהתאם לנוהל אחר – הוא נוהל הטיפול במעמד לבן-זוג זר של פליט מוכר.

8.ייתכן, שפנייה של המשיב תביא להסדרת מעמדה של העותרת 1 לשביעות רצון העותרים, ולא יהא עוד צורך בהתדיינות בבית-המשפט. בכל מקרה, מובן כי יש למצות ההליכים אל מול הרשות, ובטרם ניתנה החלטה מנהלית חדשה על-פי הנוהל הרלבנטי, אין כל טעם או עילה להגשת עתירה מתוקנת.

9.אשר על כן, בנסיבות אלו, ובמציאות החדשה שנוצרה, אני מקבלת את עמדת ב"כ המשיב ומורה על מחיקת העתירה – ללא צו להוצאות.

יצויין, כי מהלך זה עומד בקנה אחד עם פסיקת בית-המשפט העליון לפיה: "...ככלל, כאשר מחליט בית-משפט על החזרת נושא לבחינה חוזרת של הרשות המנהלית ולקבלת החלטה חדשה של הרשות מסתיים הטיפול בעתירה, ויש להורות על מחיקתה. במקרה כזה, כאשר מתקבלת החלטה מנהלית חדשה, תוכל זו האחרונה לעמוד לביקורת שיפוטית, ככל שתהיה עילה לכך..." (ראו בסעיף 9 לפסק-דינו של כב' השופט פוגלמן בעעם 7082/12 מדינת ישראל – משרד הפנים נגד זיגאוי, מיום 31.10.13). אמנם, כב' השופט פוגלמן מציין כי במקרים מתאימים ניתן לסטות ממתווה זה, אך עניינם של העותרים אינו מצדיק סטייה כאמור במציאות החדשה שנוצרה.