עת"מ 34235-11-15
|
עת"מ בית המשפט המחוזי ירושלים כבית-משפט לעניינים מנהליים |
34235-11-15
2.12.2015 |
|
בפני השופט: משה סובל |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
העותר: אליהו פרנקל |
המשיבים: 1. עירית ירושלים 2. צמח מימון |
| פסק דין | |
העותר נדרש על ידי עיריית ירושלים (משיבה 1) לשלם לה ארנונה בסך 43,673 ₪ בגין החזקתו בנכס המצוי ברחוב החומה השלישית 3 ירושלים, בין התאריכים 8.1.14 ועד 6.8.14 (בתחילה דרשה העירייה סכום גבוה יותר בגין תקופה ממושכת יותר, אולם בשלב מאוחר צומצמה התקופה והופחת הסכום). בהשגה שהגיש למנהל הארנונה ביום 1.2.15 טען העותר כי הוא תושב אשדוד ומנהלו של המרכז החינוכי שפעל בנכס; כי לא החזיק מעולם בנכס באופן אישי; וכי בנו של בעל הנכס זייף את חתימת אביו (משיב 2) וציין בכזב את שמו של העותר כמחזיק. ההשגה נדחתה על ידי מנהל הארנונה ביום 18.3.15 בנימוק שבפני העירייה הוצג הסכם שכירות חתום בין הבעלים (משיב 2) לבין העותר, ואילו את טענת זיוף ההסכם על העותר להפנות למשטרה.
העותר טוען כי הגיש ערר על ההחלטה בהשגה לוועדת הערר לענייני ארנונה שליד העירייה. לדבריו, החלטה בערר לא ניתנה, ותחת זאת הטילה העירייה עיקול מינהלי על חשבון הבנק שלו בגובה החוב הנטען. בעתירה המינהלית שלפנינו מבקש העותר שבית המשפט יבטל את העיקול ויצהיר על בטלות החוב. לטענתו, הוא לא פגש מעולם את משיב 2 ולא חתם עמו על הסכם שכירות. טענה זו הועלתה על ידו בהשגה ובערר, ומאחר שהערר טרם הוכרע מנועה העירייה מלנקוט נגדו בהליכי גבייה מינהליים כאמור באכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה), תש"ס-2000 (להלן – אכרזת המסים). עוד נטען בעתירה כי העירייה שלחה לעותר את דרישות התשלום לכתובת שגויה, ובכך מנעה ממנו להתגונן כנגד דרישת החוב.
דין העתירה להידחות על הסף. בהתאם לסעיפים 3 ו-6 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, דרך התקיפה של דרישת ארנונה בטענה של העדר החזקה בנכס היא בהגשת השגה למנהל הארנונה, ואם ההשגה נדחית – בהגשת ערר לוועדת הערר. על החלטת ועדת הערר ניתן להגיש ערעור מינהלי לבית המשפט, ולא עתירה מינהלית. העותר, שהלך בדרך ההשגה (מה שמפריך את טענתו בדבר הפגיעה ביכולת התגוננותו מפני דרישת התשלום), חייב היה להמשיך בדרך זאת, כלומר להגיש ערר על ההחלטה בהשגה, ואין באפשרותו להגיש עתירה מינהלית על אותה החלטה (ראו ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח תקוה, פ"ד מו(4) 778, 782). אמנם נטען בעתירה כי העותר הגיש ערר. אולם לא צורף אישור לכך שהערר (בנוסח המופיע בנספח ג' לעתירה) הוגש בפועל לוועדת הערר. בתגובת העירייה לבקשה לסעד זמני, הנתמכת בתצהיר מנהל אגף השומה והגבייה בעירייה, נמסר כי לא נמצא ערר כלשהו מטעם העותר, לא בעירייה ולא במזכירות ועדת הערר, וכי גם במסמך הערר שצורף לעתירה לא מופיעה חותמת "נתקבל".
מאחר שלא הוגש במועד הקבוע בחוק ערר על ההחלטה בהשגה, רשאית הייתה העירייה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים, ובכלל זה להטיל עיקול על חשבון הבנק של העותר, שכן אכרזת המסים מונעת נקיטת הליכי גבייה כל עוד לא חלף המועד להגשת ערר, ואם הוגש ערר – עד מועד ההכרעה הסופית בו.
מטעמים אלה, העתירה אינה מגלה על פניה עילה להתערבות בית המשפט, ואני מחליט לדחותה על הסף כאמור בתקנה 7(א)(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000. ממילא נדחית הבקשה לסעד זמני. העותר ישלם לעירייה את הוצאות המשפט בסך של 5,000 ₪.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ' כסלו תשע"ו, 02 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|