עת"מ 34062-01-14 עמותת "הורות משותפת - טובת הילד" נ' מדינת ישראל-רשות המיסים

1.בעתירתה ביקשה העותרת מבית-המשפט לצוות על המשיבה – רשות המיסים – למלא אחר הוראות סעיפים 2א ו-3 לחוק עדכון כתובת, התשס"ה-2005 (להלן – החוק); ובהתאם – לקבל ממרשם האוכלוסין במשרד הפנים אחת לחודש את הכתובות הנוספות למשלוח דואר לקטין כפי שדווחו למשרד הפנים, לדאוג למערכת מחשוב שתתמוך ברישום פרטי שני ההורים, לשלוח לשני ההורים את כל המידע הנוגע לקטין ולפרסם חוזר מסודר בעניין זה.

2.המשיבה הגישה ביום 2.4.14 בקשה לסילוק העתירה על הסף, הואיל והדיון בה התייתר. בגדרה של הבקשה לסילוק על הסף טענה המשיבה, כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחובתה של רשות המיסים לקבל באופן חודשי ממשרד הפנים מידע הכולל עדכונים אודות כתובת נוספת לקטין; וכי בתי-המשפט הכירו בצורך של הרשויות לפרק זמן של התארגנות ליישום הוראות החוק והסתפקו בהצגת לוח זמנים לביצוע ההתאמות הנדרשות (בג"ץ 1273/13 "עמותת הורות משותפת – טובת הילד" נ' מדינת ישראל (18.6.13); ועת"מ (י-ם) 19745-09-13 "עמותת הורות משותפת – טובת הילד" נ' משרד התחבורה – רשות הרישוי (29.11.13)). עוד נטען על-ידי המשיבה בבקשת האמורה, כי מערכות המחשוב של רשות המיסים תחלנה לקלוט את הנתונים עד לסוף חודש אפריל 2014, והטמעת מערכותיה בעניין זה תושלם בתוך פרק זמן קצר נוסף, באופן שיאפשר את משלוח דברי הדואר לשתי הכתובות. לאור האמור גרסה המשיבה, כי יש למחוק העתירה הואיל וזו התייתרה. היא הוסיפה וטענה, כי יש למחוק העתירה על הסף אף מחמת היעדר נקיון כפיים של העותרת, זאת בין-השאר הואיל והעותרת לא עדכנה את בית-המשפט בכתב-העתירה אודות עתירות אחרות שהגישה, שלהן הייתה השלכה ישירה על הסעדים המבוקשים בעתירה דנן.

3.העותרת הודיעה, ביום 21.5.14, כי היא אינה מתנגדת למחיקת העתירה, זאת היות שהמשיבה אישרה כי החלה לפעול לשם עמידה בהוראות החוק. עם זאת, ביקשה שהמשיבה תציין את המועד הסופי להטמעת המערכת; עתרה לסעד שיחייב את המשיבה לפרסם נוהל או "חוזר מוסדר לנושא"; וכן עתרה להטלת הוצאות לטובתה, זאת הואיל והמשיבה החלה לפעול ליישום הוראות החוק רק בעקבות הגשת העתירה.

4.בתגובה מיום 8.6.14 הודיעה המשיבה, כי בתוך 60 יום תושלם היערכותה ליישום הוראות החוק. היא הוסיפה וטענה, כי אין עילה לחייב אותה בפרסום נוהל הנוגע ליישומו של החוק האמור, כי כבר נדחתה עתירה אחרת של העותרת למתן סעד כזה (עת"מ (י-ם) 19745-09-13, לעיל), וכי אי-אזכור עובדה זו על-ידי העותרת עולה כדי חוסר נקיון כפיים המצדיק חיובה בהוצאות.

5.ביום 9.6.14 ביקשה העותרת שהמשיבה תבהיר "כי תדאג לקיים ממשק תקין עם מרשם האוכלוסין" אשר יביא לכך שלפחות פעם בחודש יקבל באופן אוטומטי את קובץ הנתונים; וכי המערכת תוטמע בשני "שדות" – אחד לכל הורה.

6.בתגובתה מיום 19.6.14 ציינה המשיבה, כי החוק אינו מחייב אותה לבצע ממשקים כאלו או אחרים, ואף לא להקצות "שדה" לכל הורה; וכל שנדרש ממנה לפי סעיפים 2 ו-3 לחוק הוא לפנות אחת לחודש למשרד הפנים לקבלת עדכוני הכתובות מהחודש הקודם.

7.דין העתירה להימחק, הואיל ואין חולק כי זו התייתרה לנוכח הודעת המשיבה בדבר היערכותה ליישום הוראות החוק, לרבות לוח הזמנים לסיום ההיערכות. לא מצאתי עילה להורות למשיבה לפרסם נוהל בדבר יישומו של החוק, כפי שבית-משפט זה לא מצא מקום להורות על כך בעת"מ (י-ם) 19745-09-13; זאת מן הטעם שהחוק אינו יוצר כל נקודת מגע בין ההורה לבין הרשות הספציפית, ובענייננו – רשות המיסים, שכן ההודעה על הכתובת הנוספת נמסרת על-ידי ההורה למשרד הפנים ולא לרשות המיסים (שם, בפסקה 7 לפסק-הדין). אף לא מצאתי בסיס לחייב את המשיבה – בגדרה של "בקשת ההבהרה" – לבצע ממשקים כאלו או אחרים במאגרים הממוחשבים, וכיצד לאגור את הנתונים במערכותיה; זאת היות שחוק אינו קובע את דרך העברת הנתונים וקליטתם אצל הרשות. באשר להוצאות – אכן הגשת העתירה הביאה ליישום הוראות החוק על-ידי המשיבה; ואולם, לנוכח העובדה שהעותרת לא חשפה בכתב-העתירה את ההליכים הנוספים שבהם הייתה מעורבת, אשר הייתה להם השלכה ישירה על הסעדים שהתבקשו, ושהסעדים הנוספים שלהם עתרה (בכל הנוגע לפרסום נוהל ולמתכונת עריכת הממשקים) נדחו – אין צו להוצאות.

8. אשר על כן, העתירה נדחית ללא צו להוצאות.

לשלוח פסק-הדין לצדדים.