עת"מ 33636-05-14 . בעניין

עתירה על החלטת המשיב לפיה על העותרות להגיש בקשה חדשה למתן מעמד לעותרת 2 לפי "נוהל הטיפול בהסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן: "הנוהל").

הרקע לעתירה

1. העותרת 1, אזרחית ישראלית, ילידת 1942 וגרושה משנת 1972. העותרת 2, אזרחית סרי לנקה, ילידת 1975, נכנסה לישראל כדין בשנת 2000 כעובדת זרה בענף הסיעוד. בשנים 2004-2008 הועסקה עותרת 2 אצל הורי עותרת 1, עד ליום 29.3.08, בו נפטרה אמהּ של עותרת 1, כשנתיים ומחצה לאחר פטירת האב. ביום 11.3.09 הגישו העותרות בקשה למשיב למתן מעמד עבור עותרת 2 בשל טענתן לקיום חיים משותפים. ביום 25.6.09 נערך לעותרות ראיון ראשוני לאחריו הוחלט להחיל את הנוהל המדורג בעניינן, וניתנה לעותרת 2 אשרה לשנה. כעבור שנה, ביום 16.6.10, חודשה האשרה לשנה נוספת, וביום 14.6.11 הוארכה האשרה עד ליום 22.9.11, ונקבע לעותרות שימוע ליום 18.8.11.

2. ביום 18.8.11 התייצבו העותרות לשימוע בלשכת תל-אביב של מנהל האוכלוסין (להלן: "הלשכה") בליווי עו"ד מורן גור. בזמן שעותרת 1 המתינה במסדרון וצפתה בשידורי טלוויזיה, בסמוך למקום ישיבתו של מאבטח, נכנסו עותרת 2 ועו"ד גור לראיון אצל עובדת הלשכה. מכאן, נחלקו הגרסאות בנוגע לאופן התרחשותו המדויק של האירוע שהתגלגל מאותו שלב. אין חולק כי לאחר מספר דקות נדרשו עותרת 2 ועו"ד גור למסור במפתיע את מכשירי הסלולר שברשותן, ושבשלב מסוים התפתחה מהומה, לאחריה הופסקו הראיונות. בפני העותרות נטען כי עובדת המשיב ממחלקה אחרת שחלפה במקום, שמעה את קולה של המראיינת בוקע מהמכשיר הסלולרי של עותרת 1, שהמתינה כאמור מחוץ לחדר הראיונות. העותרות טענו כי לא היו דברים מעולם – לא היה כל ניסיון ליצור קשר טלפוני במהלך הראיון ולגרום לעותרת 1 לשמוע את אשר התרחש בחדר במהלך ראיון העותרת 2.

3. לאחר שוך הסערה, ביום 25.9.11 נשלחה לב"כ העותרות החלטת המשיב הדוחה את בקשתן, לאור "ההתרשמות הנמוכה מכנות הקשר" שבין העותרות, ומורה לעותרת 2 לצאת מישראל תוך 14 ימים. בשלב זה פנו העותרות לגורמים שונים במשיב, שר הפנים ומנכ"ל רשות האוכלוסין, בתלונה על התנהלות המשיב, ובבקשה לקיים בירור עם הגורמים הנוגעים לאירוע ולחדש את אשרת השהייה של עותרת 2 בישראל.

4. ביום 30.1.12 הגישו העותרות ערר על החלטת המשיב לפני ועדת ההשגה לזרים במשרד הפנים (להלן: "הוועדה"). זאת לאחר שנמחקו השגות נוספות שהגישו העותרות, האחת – בשל חוסר סמכות מקומית, והשניה מהטעם שלא מוצו הליכים, באשר לא הוגש ערר טרם הגשת ההשגה. בין לבין, לאחר ביקור פקחי יחידת האכיפה של המשיב בכתובת שנמסרה על ידי העותרות, הוחלט על השהיית הליכי האכיפה כנגד עותרת 2 עד לבירור השגותיה. ביום 30.3.14 ניתנה החלטת הוועדה, לפיה לא ניתן לגבש, על בסיס התשתית הראייתית הקיימת בתיק, התרשמות ביחס לכנות הקשר שבין העותרות. הוועדה ציינה כי בשל התמשכות ההליכים בתיק מעבר לנדרש, באופן המקשה על בירור עובדתי, נדרשת בחינה מחודשת ועדכנית שתשקף את המצב הקיים, על אף שההתנהלות המיוחסת לעותרות הינה חמורה ובלתי ראויה ויתכן שבנסיבות אחרות הצדיקה סילוק ההשגה על הסף. לפיכך, הופנו העותרות להגשת בקשה מחודשת למשיב, בעקבותיה יקיים המשיב את הבדיקות הדרושות לכנות הקשר הנטען, ויתן החלטתו תוך 90 ימים, כאשר במשך זמן זה לא ינקטו הליכי אכיפה נגד עותרת 2.