עת"מ 33147-11-15 קיפרום נ' משרד הפנים

הרקע לעתירה:

בפני עתירה המופנית נגד החלטת המשיבה שהורתה לעותר להתייצב במרכז השהייה במתקן "חולות" וזאת בהתאם להוראות סעיף 32ד'(א) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד – 1954 (להלן: "החוק למניעת הסתננות"). ביחד עם העתירה הוגשה גם בקשה לצו מניעה זמני שיעכב את התייצבותו של העותר במתקן חולות עד לבירור העתירה.

העותר, נתין אריתריאה, הסתנן ארצה דרך מצרים וסיני. לטענתו ברח מארצו לאחר שמשפחתו הותקפה על ידי חמושים במסגרת סכסוך הדמים המתמשך בארצו. העותר ברח למצריים ולטענתו נכלא בסיני תקופה של כשישה חודשים ועונה על ידי קבוצת אנשים השייכת ככל הנראה למוביליו, עד שהצליחה משפחתו לשלם לכולאיו סך של 8,000 דולר והוא שוחרר והמשיך בדרכו. לאחר שהסתנן לישראל נעצר על ידי כוחות הביטחון, תושאל על ידי ממונה ביקורת הגבולות והסביר את הנסיבות האישיות שגרמו לו לצאת מארצו. העותר שוחרר ממשמורת מכוח ההגנה הקולקטיבית של מדיניות אי ההרחקה שניתנה לנתיני אריתריאה והונפקה לו אשרת שהייה, אשר חודשה בלשכות מרשם האוכלוסין מעת לעת, זאת עד שנמסר לו זימון לשימוע במשרדי המשיבה, זאת לפני הוצאת הוראת שהייה במתקן "חולות". בתום השימוע הורה הממונה על ביקורת הגבולות על הוצאת הוראת שהייה במתקן "חולות" בעניינו למשך 12 חודש. נגד הוראה זו הוגשה העתירה שבנדון.

יצוין כי במחוז השיפוט של חיפה טרם הוקם בית דין לעררים על החלטות מסוג זה. בית דין לעררים פועל מזה זמן במחוזות ירושלים, תל אביב, המרכז והדרום. במחוז חיפה ובמחוז הצפון טרם הוקם בית דין. מאחר שלא הוקם בית דין לעררים, מוגשות עתירות נגד החלטות המשיב ישירות לבית המשפט לעניינים מנהליים.

עוד יצוין כבר עתה כי לאחר ששמעתי את טענות הצדדים לעניין הסעד הזמני המבוקש ובחנתי את כתבי הטענות הגעתי לכלל דעה כי יש מקום להפעיל את סמכותי בהתאם לתקנה 7(2) ולהורות כי דין העתירה להידחות על הסף מהטעם שעל פניה, העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט. אני קובע כי לא נפל בהחלטת המשיבה בעניינו של העותר כל פגם המצדיק התערבות ויש לדחות עתירתו.

הערה מקדימה:

בטרם אתייחס לגוף העתירה יצוין כי העותר לא התייצב לשני הדיונים שנקבעו בעניינו. בישיבה הראשונה שהתקיימה, ביום 15.12.15, הבהיר בית המשפט כי על העותר חלה חובה להתייצב לדיון בעניינו. עם זאת, וגם בדיון ביום 20.12.15 לא התייצב העותר. די בכך כדי שעתירתו תידחה על הסף. עם זאת, ומאחר ולא ברור כלל כי העותר הודע ע"י בא כוחו על חובתו להתייצב, אתייחס גם לטענות לגופן.

טענות הצדדים:

העותר טוען כי החלטת המשיבה ניתנה בשרירות וללא נימוק ובניגוד לדין ולנוהל. נטען כי העותר הינו עובד חרוץ במסעדה בתל אביב מזה ארבע שנים. כן נטען כי בחירת העותר כמי שיישלח למתקן "חולות" לעומת רבים אחרים שלא נשלחו למתקן הייתה שרירותית ורנדומלית, כאשר המתקן יכול להכיל רק אחוז קטן מאוד מכלל המוגנים החיים בישראל שלא במשמורת. לעניין זה נטען כי המתקן נמצא בתפוסה מלאה ואינו יכול לקלוט עוד אנשים.

לטענת העותר, הגיע לישראל לאחר שנכלא בסיני תקופה של שישה חודשים ועונה על ידי כולאיו. נטען כי הינו קורבן עבירה לפי סעיף 370א' לחוק העונשין שכן נכלא לצורך סחר או ניסיון סחר ושוחרר רק לאחר שמשפחתו הצליחה לארגן 8000 דולר לשחרורו. נטען כי לפני מתן הוראת השהייה היה על הממונה לפנות למשטרת ישראל לברר עניין זה וכי הוראת השהייה הוצאה בניגוד לנוהל ודינה להתבטל.

העותר טוען כי המשיבה לא פרסמה כל נוהל או קריטריונים שעל פיהם מחליטה המשיבה את מי לשלוח למתקן השהייה ולכן פעולותיה הן ללא סמכות או אינן עומדות בכללי המנהל התקין. נטען כי מדובר באכיפה סלקטיבית ואפליה פסולה.