עת"מ 31615-07-15 טים שרותי מכס בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל- רשות המיסים- רשות המכס ומע"מ

לפני בקשה בהולה למתן צו ביניים ולקיום דיון דחוף, שהוגשה בגדרה של עתירה מנהלית.

נגד העותרת מס' 1 (להלן: "העותרת"), חברה פרטית שעיסוקה מתן שירותי עמילות מכס ושילוח בינלאומי, העותרות מס' 2-3, עדי מרצ'י ונטע מרצ'י (להלן בהתאמה: "עדי ו- "נטע") ואחרים הוגש כתב אישום המייחס, בין היתר, לעותרת ולעדי שורה של עבירות על פקודת המכס (ת"פ (ב"ש) 49956-03-15). בכתב האישום מואשמים גם אביהן של עדי ונטע, יצחק אייל מרצ'י ואחיהן, טל מרצ'י. האישום השני בכתב האישום – מתאר כי במהלך השנים 2010-2013 פעלו הנאשמים יחד להברחת משקאות אלכוהוליים עתירי מסי יבוא מהולנד. המשקאות נרכשו אך הוגשו מסמכים כוזבים לרשויות המכס בדבר ערכם ותיאורם תוך השתמטות מתשלום מס בסכום כולל של 36 מיליון ₪. בפעילות זו היו מעורבות חברות יבוא, מחסן רישוי והעותרת ובני משפחת מרצ'י המואשמים בכתב האישום. העותרת, כך נטען, הייתה זו שהגישה ביודעין את הרשימונים הכוזבים ואת המסמכים שעליהם הם נסמכו.

בהתאם לסמכותו לפי סעיפים 13 ו- 24ב לחוק סוכני המכס, התשכ"ה-1964 (להלן: "החוק") החליט מנהל המשיבה, מר משה אשר, לאסור את פעילותה של העותרת כסוכן מכס וכמשלח בינלאומי עד לתום ההליכים המשפטיים וזאת בחלוף שבוע ממועד ההחלטה, שניתנה ביום 7.6.15 (להלן: "ההחלטה"). העותרת פנתה אל המשיבה בבקשה להשהות את מועד כניסת ההחלטה לתוקף עד ליום 1.7.15 והתחייבה לצורך כך להימנע מנקיטת הליכים משפטיים כנגד ההחלטה לרבות בקשה לביטולה או לעיכוב. בכפוף להתחייבותה נעתר מנהל המשיבה וקבע כי ההחלטה תיכנס לתוקף ביום 1.7.15.

לטענת העותרת היא משרתת כ- 150 לקוחות החל משלב יבוא הטובין ועד לשלב של שחרור הטובין מפיקוח המכס. היא מעסיקה כ- 6 עובדים ובהם חלק מהעותרים. לדידה החלטת מנהל המשיבה נתקבלה שלא כדין ובכל מקרה במסגרת ההחלטה הוברר כי במסגרת ההשעיה תוכל העותרת לפעול באמצעות סוכני מכס אחרים. לאור הבנה זו נמנעה העותרת מהגשת עתירה מנהלית והשלימה עם כך שתוכל לפעול באמצעות סוכני מכס אחרים, אלא שלאחר שהעסיקה סוכן מכס חדש שביצע את פעולות המכס והנפיק את הרשימונים הודיע נציג המשיב לסוכן המכס כי עליו להפסיק לשדר רשימונים שכן אינו עוסק מורשה אלא שכיר ופעולה זו אסורה על פי חוק. עמדתה של המשיבה עלתה גם ממכתבה של עו"ד ענבל קורקוס מהלשכה המשפטית.

העותרת טוענת כי מדובר במעשה מנהלי לא חוקתי, לא מידתי הפוגע בזכויות היסוד שלה. היא מפנה את טענותיה בעיקר לכך שביטול ההרשאה לביצוע פעולות מכס על ידי עובדים שכירים של העותרת פוגע בעותרת במידה בלתי סבירה. עוד נטען כי אין ללמוד מכתב האישום שהוגש כלפי העותרת דבר שכן הראיות כנגד העותרת הינן עקיפות ורחוקות והיא לא פעלה בניגוד לחוק אלא לכל היותר בוצעו פעולות פרטיות של עובד שלא במהלך העבודה התקינה אצל העותרת. לאור הפגיעה בחופש העיסוק וכן ההסתמכות על העמדה כי העותרת תוכל לבצע פעולות מכס באמצעות סוכני מכס שכירים התבקש מתן צו ביניים שיקפיא את ההחלטה וזאת עד להכרעה בעתירה. סיכויי העתירה לדעת העותרת הם גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובתה.

המשיבה מתנגדת לצו הביניים. ראשית היא מפנה להתחייבות העותרת להימנע מלנקוט הליכים משפטיים כנגד החלטת המנהל – התחייבות שהופרה בעת הגשת העתירה ומהווה חוסר ניקיון כפיים. שנית, היא סבורה כי סיכויי העתירה קלושים שכן ההחלטה ניתנה כדין לאחר הליך תקין שאף כלל היענות לבקשה לאפשר פרק זמן להתארגנות. אשר לטענה בדבר סירוב המשיבה לאפשר העסקת עובד שיחתום על רשימונים – הרי שזו מרוקנת מתוכן את ההשעיה. באשר לשיקולי מאזן הנוחות – המשיבה אינה חולקת על כך שהחלטה המגבילה עיסוק של תאגיד פוגעת בו. עם זאת היא טוענת כי לא הונחה תשתית באשר לנזקים אלה ובכל מקרה המדובר בכתב אישום חמור ביותר הנוגע לעיסוקה של המשיבה כסוכן מכס. גם אם מדובר בסגירתה של העותרת הרי שבאיזון בין חידוש רישומה של העותרת כסוכנת מכס לבין הותרת הקפאת פעילותה האינטרס הציבורי מחייב את ההקפאה.