עת"מ 31022-01-14 פלוני ואח' נ' משרד הפנים

1.ביום 1.5.13 החליט יו"ר ועדת ההשגה לזרים בירושלים לדחות השגה שהגישו העותרים על החלטת ראש דסק דרום ברשות האוכלוסין וההגירה (להלן – הרשות) מיום 16.12.12, בה נדחה עררם על החלטת הרשות מיום 3.9.12 לדחות את בקשתם להענקת מעמד לעותר 1 (להלן – העותר) מכוח נישואיו לעותרת 2 (להלן – העותרת). ההחלטה נומקה בהעדר קשר זוגי כן בין העותרים ובכוונתם להשיג באמצעות הקשר המתקיים ביניהם את השתקעות העותר בישראל.

2.העותר, יליד 1970, הוא מוסלמי אזרח תורכיה, גרוש ואב לשני ילדים המתגוררים בתורכיה. העותרת, ילידת 1961, היא יהודייה אזרחית ישראל, גרושה ואם לילדה, המתגוררת באילת, שעלתה ארצה בשנת 1990.

3.בחודש יולי 1999 נכנס העותר לישראל ברישיון עבודה זמני לחודש, המשיך להישאר בארץ 10 חודשים לאחר תום אשרתו, ויצא מהארץ בחודש יוני 2000. לאחר מכן שב לישראל בחודש מרץ 2001 באשרת תייר למשך 10 ימים, ולאחר שהוסיף לשהות בארץ כארבעה חודשים שלא כדין, חזר לחו"ל בחודש אוגוסט 2001. במהלך שהותו בישראל פגש העותר בעותרת, ובחודש אפריל 2003 נישאו השניים זה לזו בתורכיה.

4.מספר חודשים לאחר הנישואין, בחודש ינואר 2004, אפשר משרד הפנים את כניסת העותר לישראל, מכוח בקשה שהגישה אשתו-העותרת. מכאן ואילך הוארכו רישיונות השהייה של העותר בישראל, תחילה במעמד של תייר, לאחר מכן רישיון עבודה זמני (מסוג ב/1), והחל מחודש אוגוסט 2005 הותרה השהייה ברישיון ישיבה ארעי מסוג א/5, שהוארך פעם אחר פעם עד להארכה האחרונה שניתנה ביום 3.5.10 למשך שנה (כלומר עד מאי 2011). יצוין כי לצורך ההארכות השונות של רישיון השהייה, נדרשו העותרים לאורך השנים להמציא לרשות מסמכים המעידים על כנות הקשר ביניהם, ואף נערכו להם מעת לעת ראיונות במטרה לבחון את כנות הקשר הנטען. בחלק מהראיונות נמצאו אי-התאמות שונות בגרסאות העותרים, ואף עלו תהיות בדבר האינטרסים האמיתיים המקדמים את הזוגיות הנטענת ביניהם (ראו פרוטוקול שימוע מיום 1.3.09 ופרוטוקול שימוע מיום 3.5.10), אך למרות זאת הוחלט לבסוף לאפשר את המשך ההליך המדורג בו החל העותר לצורך קבלת אזרחות ישראלית.

5. התפנית חלה בעקבות מכתב שהתקבל מבתה של העותרת, ביום 30.5.10, בו נכתב שהעותרים "נפרדים וחוזרים כל הזמן" וכי העותר בוגד בעותרת עם נשים אחרות ומשתמש בכספיה לסיוע למשפחתו בתורכיה, וכי העותרת אינה מדווחת על כך למשרד הפנים משום שהיא "מפחדת להיות לבד" למרות שהזוגיות בין השניים אינה בריאה "והיא חד כיוונית של ניצול אישה יהודייה כדי לקבל מעמד". בעקבות המכתב נערכו לעותרת ולבתה (ביוני 2010) ראיונות במשרדי המשיב, בהם סיפרו כי העותר "מתחיל" עם בחורות אחרות, לרבות עם בת משפחה של העותרת בעת שהעותרת יצאה לתיאטרון; כי העותר חי על חשבונה של העותרת ונטל ממנה כספים למימון בניית בית לילדיו בתורכיה; וכי העותרת מעוניינת להתגרש מהעותר ולהפסיק את ההליך המדורג. סמוך לאחר מכן נערך ראיון לעותר בו אישר כי בגד בעותרת וכי קיבל ממנה כספים אותם שלח למשפחתו בתורכיה. משכך החליטה הרשות ביום 14.6.10 להפסיק את ההליך המדורג, תוך שהעותר נצטווה לעזוב את ישראל עד ליום 28.6.10. עתירה מינהלית שהגיש העותר על ההחלטה (עת"מ 5151-07-10) נמחקה בשל אי תשלום אגרה.

6.בחלוף כחצי שנה נעצר העותר בתל אביב כשוהה בלתי חוקי. בשימוע שנערך לו עם מעצרו (ביום 6.12.10) ובדיון שהתקיים למחרת (ביום 7.12.10) בבית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, ציין העותר כי מזה כארבעה חודשים שהוא מתגורר בתל אביב לאחר שנפרד מהעותרת. לפיכך הוחלט על השארתו במשמורת. אלא שביום 15.12.10 התקיים דיון נוסף בבית הדין, בו התייצב בא-כוחו של העותר וטען כי העותרת ביקרה את העותר במקום מעצרו ביום 9.12.10, ולאחר שהבינה כי בעלה במצוקה, מבקשת היא כעת לחזור ולחיות עמו ולהמשיך בהליך המדורג. לאור דברים אלה, החליט בית הדין כי העותר ישוחרר מהמשמורת אם תוגש בעניינו עתירה מינהלית. העתירה הוגשה ביום 20.12.10 (עת"מ 30173-12-10), וביום 21.12.10 שוחרר העותר ממעצר. בדיון בעתירה שהתקיים בבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע ביום 4.4.11, נמחקה העתירה בהסכמה לאחר שהעותרים הגישו (ביום 29.3.11) בקשה חדשה להענקת מעמד לעותר ומשרד הפנים התחייב שלא לפעול להרחקת העותר מישראל עד לחלוף 30 ימים מהמועד שבו תינתן החלטתו בבקשה.

7.בראיון שנערך במשרדי המשיב לבתה של העותרת ביום 5.4.11 ציינה הבת כי כחודש לאחר שהעותר עזב את בית אמה, הוא חידש את הקשר איתה "בטענה שהוא אוהב אותה ולא יכול בלעדיה". לדבריה, אמה "מאמינה לו" ו"רוצה אותו... אמא אוהבת אותו אבל היא גם אישה שצריכה להיות עם גבר וקשה לה להיות לבד". הבת הוסיפה כי לא ידוע לה שהעותר עדיין שולח כספים לחו"ל, וכי הוא שיפר את התנהגותו בבית, אם כי היא דואגת מחידוש הקשר ותמשיך לעקוב אחר התנהגות העותר ובמידת הצורך תדווח על כך למשרד הפנים. לאחר מכן נערכו (ביום 20.6.11) ראיונות לעותרים. העותרת מסרה בראיון עמה כי הסכימה לחדש את הקשר עם העותר ולשוב לחיות עמו משום ש"חשוב לו החיים שלי, הבריאות שלי, הוא בא הוא מרגיש אותי ודואג לי, כשאני חולה הוא יושב לידי, אין לי זיכרון לחשוב על דברים רעים, אני שוכחת מהר". העותרת הוסיפה כי היא מאמינה שהעותר "קיבל מכה" כתוצאה מהשלכות התנהגותו הבלתי ראויה כלפיה בעבר, ולפיכך כעת יטיב את דרכיו לאחר שסבל מאד בארבעת החודשים בהם התגורר בנפרד ממנה בתל אביב, נעצר, ו"קיבל שיעור לכל החיים". העותר מסר בריאיון כי כאשר שהה במעצר שמרו העותרת ובתה על קשר רצוף עמו, וכי כעת חזר לחיות יחד עם העותרת חיים רגילים. העותר הוסיף כי פער הגילאים בינהם (העותרת מבוגרת ממנו בתשע שנים) אינו מפריע ולא הפריע לו מעולם.

8.בהתאם להוראת מטה הרשות בירושלים, זומנו העותרים לשימוע נוסף שהתקיים בלשכת הרשות באילת ביום 18.6.12. בשימוע זה, שהתקיים שנה לאחר השימוע הקודם, דיווחו העותרים כי הם ממשיכים להתגורר יחד, תוך שמבחינתה של העותרת חל שיפור משמעותי בהתנהגות העותר. עוד באותו היום נערך שימוע טלפוני לבתה של העותרת, שמסרה שהמצב בבית אמה "רגוע ובסדר", אם כי קיימים קשיים כלכליים. הבת ציינה כי העותר "מקשיב לה [לעותרת] כמו 'כלבלב'", אם כי הבת אינה רגועה "לאור העבר... אבל אני רוצה להירגע".

9.בעקבות שני הראיונות האמורים החליט מטה הרשות לדחות את בקשת המעמד של העותרים, וזאת בשל סתירות בנוגע לכנות הקשר שנמצאו בריאיון השני מיום 18.6.12. ערר פנימי שהגישו העותרים על החלטה זו נדחה ביום 16.12.12. ביום 1.5.13 נדחתה השגתם על ההחלטה בערר.