עת"מ 28509-04-16 עוג'ר נ' המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין ואח'

לפניי בקשה לעיין בתיק בית משפט בהליך שבכותרת. עניינו של ההליך שהעיון בתיק מבוקש בו הוא תקיפת החלטת המשיב – הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין – שלא להחזיר את העותר לשורות הלשכה. התיק הסתיים וניתן בו פסק דין. בתיק דנן ישנם מסמכים שונים שעוסקים במחלוקת האמורה לעיל. כמו כן ישנם בתיק מסמכים הקשורים לבקשת העותר לפטור מאגרה.

בבקשת העיון נטען, שמבקש העיון מעוניין לעיין בתיק בית המשפט כדי להתחקות אחר נכסיו של העותר וכושר השתכרותו הנוכחי. זאת מכיוון שהוא נושה של העותר ופתח נגדו תיק בהוצאה לפועל.

המשיב בעתירה הודיע שאינו מתנגד לעיון המבוקש, ואולם העותר התנגד לבקשה לעיון בתיק בית המשפט. לטענתו, אין כל קשר בין העתירה שנדונה לבין טעמי העיון המבוקש – התחקות אחר נכסי העותר וכושר השתכרותו. לא אלו הנושאים שהתבררו בעתירה. כמו כן, העיון המבוקש יפגע בצנעת הפרט של העותר. יוסף, שלאחר שהתברר שבשל תקלה מנהלתית לא הומצא לעותר פסק הדין שניתן בהליך עצמו, טרם תגובתו לבקשת העיון, ניתנה לו אפשרות להגיש התייחסות משלימה. התייחסות כאמור לא הוגשה והמועד להגשתה חלף זה מכבר.

לאחר שעיינתי בחומר שלפניי החלטתי לקבל את בקשת העיון באופן חלקי בלבד. תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003 מסדירה את האפשרות לעיון בתיקי בית משפט. על מאפייני ופרשנות הסדר זה עמד כב' השופט י' דנציגר ברע"א 1026/14 רובין נ' מדינת ישראל, בפס' 8 (‏16.3.2014):

"נקודת המוצא לדיון הינה כי זכותו של כל אדם לעיין בתיק בית המשפט, גם כאשר הוא אינו בעל דין בתיק. זכות העיון נגזרת מעיקרון פומביות הדיון הקבוע בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. המגמה שביסוד תקנה 4 לתקנות העיון הינה לאפשר לכל אדם לעיין בתיק בית המשפט, כל עוד העיון אינו אסור על פי דין. בין היתר קבע בית משפט זה בעבר כי מבקש העיון אינו נדרש, כתנאי מוקדם לעיון, להצביע על זיקה או עניין אישי בתיק. בנוסף נקבע כי לא די בטענה שבקשת עיון לא נומקה כראוי כדי לדחות את בקשת העיון. מנגד, בית משפט זה קבע לא אחת, בשים לב להוראת תקנה 4(ד) לתקנות העיון, כי זכות העיון - ככל זכות - אינה זכות אבסולוטית, ויש לאזנה למול זכויות ואינטרסים אחרים, כגון הפגיעה הפוטנציאלית בבעלי הדין בתיק, בצדדים שלישיים או באינטרס הציבורי. לא למותר לציין בנקודה זו כי החלטת בית המשפט בבקשת עיון אינה חייבת להיות "בינארית", ובית המשפט רשאי להתנות את העיון בתנאים ולהורות על נקיטת אמצעים שיפחיתו את הפגיעה באינטרסים של בעלי הדין ושל צדדים שלישיים"

כאמור לעיל, מטרת העיון המבוקשת במקרה דנן היא לשם התחקות אחר נכסיו של העותר וכושר השתכרותו הנוכחי. בכל הנוגע להליך העיקרי, אין בעניין הנדון במסגרתו – דחיית בקשת העותר לחזור לעסוק בעריכת דין – כדי לקדם את מטרות העיון. על כן, בכל הנוגע למסמכים הנוגעים למחלוקת המהותית בהליך, אין בנסיבות המקרה אינטרס עיון מיוחד, מעבר לנקודת המוצא הכללית, שלפיה ככלל יש להתיר עיון בשל פומביות הדיון.

אל מול אינטרס העיון, יש לבחון כאמור את הטעמים הנטענים להגבלת העיון המבוקש. במקרה דנן, העותר טען לפגיעה בצנעת הפרט. במסגרת כתבי הבי-דין נפרשה מערכת נסיבות מפורטת בעניינו של העותר, לרבות התייחסות להליכים נוספים בעניינו –הליכים פליליים; הליכי פשיטת רגל; והליכים משמעתיים – תוך צירופם של מסמכים שונים מאותם הליכים כנספחים לכתבי הבי-דין. בנסיבות אלו, יש באפשרות העיון כדי לפגוע בפרטיות העותר (וזאת גם אם אותם הליכים התנהלו בדלתיים פתוחות).

באיזון בין האינטרסים השונים, כפי שפורטו לעיל, הגעתי למסקנה שבנוגע למסמכים הנוגעים למחלוקת המהותית, יש מקום לאפשר עיון חלקי בלבד, באופן שיימסר לעיון המבקש רק פרוטוקול הדיון מיום 7.12.2016, הכולל את פסק הדין בעתירה. איזון זה יאפשר למבקש העיון ללמוד על מהות ההליך ויקיים את עיקרון פומביות הדיון (גם אם באופן חלקי) – במובן זה שפרוטוקול הדיון שהיה פתוח לציבור יימסר – מצד אחד, תוך מניעת עיון במסמכים שיש בהם פגיעה אפשרית בפרטיות ללא טעם עיון ספציפי במסמכים אלה – מצד שני. איזון זה נובע גם מכך שההתייחסות לענייניו הפרטיים של העותר ולהליכים הנוספים שזורה בכתבי הבי-דין באופן נרחב, נתון שמביא לכך שהפרדתם, תוך מתן עיון חלקי באותם מסמכים, תצריך השקעת משאבים רבה – אשר אין מקום להשקיעה בשים לב לכך שאין בה כדי לקדם את מטרות העיון.