עת"מ
בית משפט לעניינים מנהליים באר שבע
|
28439-04-14
11/08/2014
|
בפני השופט:
אליהו ביתן
|
| - נגד - |
עותר::
טדסה ימנה ברקי
|
המשיבה::
1. מדינת ישראל
2. משרד הפנים
|
| פסק דין |
כללי
1.העותר, אזרח אריתראה כבן 44, בעל אשה ואב לילדים – הנמצאים באריתראה, הסתנן לישראל דרך מצרים בסוף חודש דצמבר 2007. עם כניסתו לישראל הוא נעצר והוצא לו צו גירוש. וכעבור כחודשיים, הוא שוחרר ממשמורת וניתן לו רישיון ישיבה לפי סעיף 2(א)5 לחוק הכניסה לישראל. מאז, רישיון הישיבה שלו הוארך מעת לעת, הוא מתגורר באילת ועד לאחרונה עבד במלון "הנסיכה". ביום 20.3.14, כשהגיע ללשכת המשיבה באילת לחדש את רישיון ישיבתו, הוא קיבל הוראת שהייה, לפיה עליו להתייצב במרכז השהייה "חולות" עד ליום 20.4.14.
2.העותר תוקף את הוראת השהייה שהוצאה לו וטוען, בעיקר, כי, לא נערך לו שימוע; החלטת המשיבה לוקה בחוסר סבירות קיצוני; בקשתו למקלט לא טופלה במשך שנים וכל עוד היא לא הוכרעה אין להוציא עליו הוראת שהייה; הוראת השהייה שהוצאה לו מפלה אותו והיא ביטוי לאכיפה בררנית של המשיבה; התנאי היסודי הקבוע בסעיף 32ד(א) לחוק למניעת הסתננות, המסמיך ממונה ביקורת הגבולות להוציא למסתנן הוראת שהייה – "קושי בהרחקה מישראל" – איננו מתקיים בו, בהיותו נתין אריתריאה, שהרחקתו מישראל נמנעת בשל מדיניות המשיבה, המעניקה הגנה קבוצתית למסתננים נתיני אריתריאה ואינה מחזירה אותם לארצם בשל הסכנה הצפויה להם שם, ולא בשל קושי בהרחקתו מישראל הנעוץ באי שיתוף פעולה שלו עם ההרחקה, קושי בזיהוי או באזרחות. ועל כן, ממונה ביקורת הגבולות לא היה מוסמך להוציא לו הוראת שהייה; ותיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות, מכוחו הוצאה לו הוראת השהייה, איננו חוקתי.
3.מנגד, המשיבה טוענת כי הוראת השהייה שהוצאה לעותר, חוקית וסבירה ואין להתערב בה. לטענתה, נערך לעותר שימוע מתאים; העותר הגיש בקשת מקלט רק לאחר הוצאת הוראת השהייה שלו, וכל עוד הוא לא הוכר כפליט אין מניעה להוציא עליו הוראת שהייה; הקריטריונים שקבעה המשיבה להוצאת הוראות שהייה, סבירים ואין להתערב בהם; העותר עומד בקריטריונים להוצאת הוראת שהייה; אין בהוראת השהייה שהוצאה לעותר כדי הפלייתו או כדי אכיפה בררנית; וניתן עקרונית להוציא הוראת שהייה למסתננים אזרחי אריתראה להם מעניקה המדינה בעת הזו הגנה קבוצתית.
דיון והכרעה
1.לאחר שעיינתי בכתב העתירה ובכתב התגובה, על נספחיהם, ושמעתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין העתירה להידחות.
2.בפתח הדברים אציין, כי פסק דין זה ניתן בהנחה שתיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות הוא חוקתי ותקף, ופסק הדין איננו דן בטענות הנוגעות במישרין או בעקיפין לחוקתיות התיקון הנ"ל – העומדות להכרעתו של בית המשפט העליון.
הטענה לאי חלות הוראת סעיף 32ד' לחוק הכניסה לישראל, על מסתננים נתיני אריתריאה
1.העותר טוען, כי בעניינו אין המדובר ב"קושי בביצוע גירוש", כמשמעותו בסעיף 32ד'(א) לחוק הכניסה לישראל – מכוחו מוסמך ממונה ביקורת הגבולות להוציא הוראת שהייה - אלא בהיעדר אפשרות נורמטיבית לגרשו מישראל, מתוקף עקרון אי ההחזרה, לו מחוייבת מדינת ישראל, אותו היא מחילה על מסתננים אזרחי אריתראה. ומשכך, לא ניתן להוציא לו הוראת שהייה.
2.טענה דומה הועלתה בפני בעת"מ (ב"ש) 50669-05-14 (פורסם ב"נבו", מיום 17.7.14) ודחיתי אותה. אין לי אלא לחזור על הדברים שכתבתי שם, כלשונם, תוך הפניה לפסק דינו של כבוד נשיא בית משפט זה, השופט יוסף אלון, בעת"מ (ב"ש) 56652-03-14 (פורסם ב"נבו", מיום 24.7.14) שדחה אותה טענה, מהטעמים שהצגתי בעתירה המנהלית הנ"ל ומטעמים נוספים, קולעים, כמפורט בפסק דינו.
וכך נאמר-
"1.החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן: "החוק"), מסמיך ממונה ביקורת הגבולות, המוצא כי "יש קושי בביצוע גירושו של מסתנן", להורות כי המסתנן ישהה במרכז שהייה עד לגירושו מישראל, עד ליציאתו ממנה או עד למועד אחר שיקבע.