עת"מ 27464-05-14 גאטו קפה מסעדה בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה ואח'

רקע וטענות

1. העותרת מנהלת מועדון בנכס מקרקעין המצוי ברחוב חלוצי התעשייה 110 במפרץ חיפה והידוע כחלקה 28 בגוש 11637 ("הנכס"). הפעלת המועדון בנכס נעשית ללא רישיון עסק, ולשם השגתו נדרשת העותרת להשיג אישורים כנדרש בחוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968 ("חוק רישוי"). לענייננו רלוונטיים האישורים הנדרשים מכוח צווים שניתנו על יסוד סעיף 1(א)(6) ו-1(א)(7), היינו אישורים הנדרשים להבטיח את "קיום הדינים הנוגעים לתכנון ולבנייה" (ס"ק (6)) ואת "קיום הדינים הנוגעים לכבאות" (ס"ק (7)).

2. העותרת משתמשת בנכס באופן החורג מההיתר שניתן בשעתו לבניית הנכס ולכן, ועל מנת לעמוד בתנאי חוק הרישוי, עליה לקבל אישור של המשיבה 1 ("הוועדה המקומית"). העותרת ביקשה היתר לשימוש חורג, וביום 26.3.12 החליטה הוועדה המקומית לאשר את הבקשה בתנאים, שלענייננו רלוונטי התנאי שהאישור יינתן מהמשיב 2 – המשרד להגנת הסביבה ("המשרד"). על החלטת הוועדה המקומית הגישה העותרת ערר בהתאם לסעיף 152 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 ("חוק התכנון"), וביום 8.8.13 החליטה ועדת הערר לקבל את הערר בכפוף לסייגים ולהוראות כמפורט בהחלטה, ואשר אתייחס אליהם להלן ככל שהדבר דרוש להכרעה בעתירה זו.

3. משלא עלה בידי העותרת לקבל את ההיתר לשימוש חורג כנדרש בחוק הרישוי, הוגשה עתירה זו שבה מתבקשים סעדים אלה: להורות לוועדה המקומית לתת בידי העותרת היתר לשימוש חורג ללא תנאי, ולחלופין בתנאים סבירים ומידתיים; להורות לוועדה המקומית לקיים את החלטת ועדת הערר מיום 8.8.13; לקבוע שאין להתנות את מתן ההיתר לשימוש חורג באישור המשרד, ולחלופין לקבוע כי יש לראות את האישור כאילו ניתן; להורות למשרד להסיר את התנגדותו למתן ההיתר לשימוש חורג, ומכל מקום לפעול בהתאם להחלטת ועדת הערר; להורות למשרד לנקוט את כל האמצעים החוקיים שבידו, ובכלל זה להפעיל את סמכויותיו הסטטוטוריות כלפי המשיבה 3 ("תש"ן") על מנת שתוסר המניעה לקבלת ההיתר לשימוש חורג. בנוסף, העותרת עתרה גם לחייב את המשיבים 4 ("ראש העירייה") ו-5 ("העירייה") לתת בידה רישיון עסק.

4. העתירה הוגשה בשעתו רק כנגד הוועדה המקומית, המשרד ותש"ן, והיא נסבה על כך שהוועדה המקומית והמשרד לא מילאו אחר החלטת ועדת הערר. בדיון מוקדם שהתקיים ביום 15.7.14 הצבעתי בפני בא כוח העותרת על קשיים המתעוררים למקרא העתירה במתכונת שבה היא הוגשה, ועל רקע זה הוגשה עתירה מתוקנת שאליה צורפו כמשיבים ראש העירייה והעירייה, והתבקש נגדם צו שיורה על מתן רישיון עסק מכוח היותם רשות מוסמכת כמשמעה ברשות הרישוי. עם זאת, מעיון בכתב העתירה המתוקנת עולה, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 20.8.14, שהתיקון הוא מן השפה ולחוץ, שכן העותרת לא פירטה מהי החלטת העירייה וראש העירייה המסרבת את מתן רישיון העסק, ולכן אי אפשר להתייחס לעתירה כאל עתירה למתן רישיון עסק בגדר הסמכות, לפי פרט 7 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים תש"ס-2000, שעניינו, בין השאר, מתן רישיון עסק.

5. ביום 7.12.14 התקיים דיון מוקדם נוסף, שבסופו הסכימו באי כוח כל הצדדים שפסק הדין יינתן על יסוד כתבי טענות שהוגשו ועל יסוד הטיעון שהושמע בדיון, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות אני מחליט לדחות את העתירה.