עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
26442-08-14
25/01/2015
|
בפני השופט:
אליהו בכר
|
| - נגד - |
עותרת:
שני אילות נועה
עו"ד נועה טחבי לייפנברג
|
משיבים:
1. צבא הגנה לישראל - הפרקליטות הצבאית
2. משרד התחבורה/אגף הרישוי
|
| פסק דין |
1. עפ"י הודעה מוסכמת אותה מסרו הצדדים בתאריך 25.11.2014 העתירה נמחקה לאחר שהמשיבים הודיעו לעותרת כי הוסרה המניעה המופיעה במשרד הרישוי לקבלת רישיון נהיגה.
2. למרות הסכמות אלה עתרה העותרת להוצאותיה. לטעמה, נמנע ממנה לאורך כ-12 שנה, בשל רשלנות ואטימות המשיבים, מלהוציא רישיון נהיגה לאחר שהורשעה בכך שבעת שירותה הצבאי עשתה שימוש בסמים אסורים, נענשה ב-46 ימי מאסר וכן בשלילת רישיון הנהיגה למשך 5 חודשים.
3. העותרת, שהינה כיום כבת 31, פנתה בבקשה להוצאת רישיון נהיגה אך זה נמנע ממנה לאור רישומי המשיבים כאמור דבר שלילת רישיונה. משפנתה העותרת למשרד הרישוי התבקשה להמציא מסמכים מצה"ל אלא שאלה לא נמסרו למרות פניות מטעם משפחתה וב"כ. רק לאחר תקופה הודיעו משלטונות צה"ל כי המסמכים המקוריים לא נמצאו.
4. העותרת נאלצה לפיכך לפנות לבימ"ש זה, התחייבה לשאת בשכ"ט בסך 12,500 ₪ +מע"מ וכן נשאה באגרת המשפט. רק בעקבות הפניה לביהמ"ש נענו המשיבים ובטלו הרישום באופן שאפשר לעותרת לגשת למבני התאוריה ולהעניק לה רישיון נהיגה ככל שתעמוד במבחנים. העותרת ראתה בתגובה מהירה זו הכרה בחבות ולפיכך גם עתרה להוצאות לדוגמא על מנת שהמשיבים יורתעו ולאחר שהעותרת עצמה נאלצה לפנות לביהמ"ש.
5. המשיבים מצדם טענו, כי המניעה הוסרה כבר ב- 22.9.14 בעוד העתירה הוגשה בחודש אוגוסט 2014, מבלי שהתקיים דיון ואף מבלי שהוגשה תגובה ובכך התייתר ההליך. מכל מקום, ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ומהותו, כמו גם יש לתן הדעת להתנהגות הצדדים, דרך ניהול ההליך, הסעד המבוקש והיקפו, מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכרעתו, כמו גם האם נדרשו להליך מיומנות ומומחיות מיוחדים.
לגופם של דברים טענו המשיבים, כי מדובר בעתירה קצרה וממוקדת, שבאה לאחר שהעותרת הורשעה בפלילים, אין מדובר ברשלנות ואטימות לאורך שנים, כאשר טענת העותרת לעניין זה נטענת ללא ראיות. מכאן, שאין מקום לפסוק הוצאות לטובת העותרת.
6. לאחר שקראתי טיעוני הצדדים, אין חולק כי מדובר בעתירה קצרה וממוקדת, גם אין חולק כי לא התקיים כל דיון בהליך לאחר שהעותרת קיבלה את מלוא סעדיה זמן קצר לאחר הגשת העתירה ולפיכך, לא מצאתי להורות על סכום הוצאות בשיעור הרגיל והוא יעמוד על הסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ מאחר והעותרת נאלצה לפנות לביהמ"ש לקבלת סעדיה לאחר שפניה למשיבות לא הועילה.
מאחר ולא התקיים בפועל כל דיון בעתירה, האגרה ששולמה בגינה תושב לעותרת על פי התקנות.