עת"מ 25322-04-14 Mohamed Musa נ' משרד הפנים

1. העותר מבקש להורות על ביטול החלטת המשיב מיום 11.3.14, המורה לו להתייצב במרכז השהייה חולות עד לגירושו מישראל, עד ליציאתו מישראל או עד למועד אחר שיקבע בהתאם לחוק.

כמו כן ביקש לקבוע כי נפל פגם בהחלטה הואיל ולא נערך לעותר שימוע בפני הממונה לפני מתן החלטה, למעט מספר שאלות בודדות, וכי החלטה ניתנה ללא נימוק, בקלות ראש ובך שהתייחסה לאלפי מבקשי מקלט מסודן ומאריתריאה, בלי להתייחס לעותר כמבקש מקלט. כמו כן ביקש לקבוע כי לא הוסבר לו שבאפשרותו להגיש בקשת מקלט פרטנית.

בנוסף, ביקש ליתן צו זמני המורה למשיב להימנע מלעצור אותו או מלהחזיקו במתקן השהייה "חולות" עד למתן פסק דין בעתירה.

2. לטענת העותר

א.לטענת העותר, העותר הינו נתין סודני נולד בשנת 1988, באמצע שנת 2010 הותקף כפרו של העותר על ידי הצבא הסודני וקבוצת לוחמים, אנשים מהכפר נרצחו וביניהם בן דודו מצד אביו שנרצח בדם קר, נשים נאנסו ובתים נשרפו, משפחתו של העותר ברחה, הוריו של העותר היו בחיים, היו לו שלוש אחיות ושלושה אחים, אך אינו יודע מה עלה בגורלם כאשר מתבצע שם רצח עם על רקע אתני. העותר ברח מהכפר, הגיע לאלחרתום, הצליח להנפיק דרכון באמצעות שוחד, יצא מסודן למצרים ביום 27.11.10, והסתנן לישראל ביום 4.12.10 בתקווה למצוא בה מקלט מדיני. עם הגעתו לישראל נעצר על ידי כוחות הביטחון, הועבר למשמורת בכלא סהרונים, תושאל על ידי ממונה ביקורת הגבולות אך לא נשאל על הסיבות שאילצו אותו להימלט מארצו, והוא שוחרר מהמשמורת ביום 30.12.10 והונפקה לו אשרת שהייה מסוג ס' 2 (א) 5 שחודשה מעת לעת.

לאחר ביטול סעיף 30 א' לחוק למניעת הסתננות, עבירות ושיפוט תשי"ד – 1954 בפסק דין בבג"צ 7146/12, אדם נ' הכנסת ואח' מיום 16.9.13, נחקק בחופזה תיקון מס' 4 (תיקון מס' 4 הוראת שעה) התשע"ד – 2013 (להלן: "תיקון מס' 4) שאושר בכנסת ביום 10.12.13.

תיקון זה הוביל להקמתו של מרכז השהייה "חולות" המנוהל על ידי שירות בתי הסוהר ומקנה לממונה סמכות להחזיק את מי שלא ניתן לגרשם ב"חולות" ללא הגבלת זמן, ללא עילות שחרור וללא ביקורת שיפוטית יזומה, והוא מאפשר לממונה להטיל עונשי מאסר מנהליים על מי שלא התייצב במועד למתקן או על מי שהפר את כללי המשמעת, או שלא חידש במועד את רישיון ישיבתו בארץ.

אשרתו הקודמת של העורר הסתיימה ביום 9.3.14, והוא פנה לרשות ההגירה בתל-אביב ובראשון לציון לחידוש האשרה, אך בשל העומס הרב לא הצליח בכך ועל כן פנה לרשות האוכלוסין בבאר-שבע לחידוש האשרה.

לעותר לא נערך תשאול או שימוע על ידי ממונה ביקורת הגבולות פרט למספר שאלות בודדות, לא הוסברה לו מטרת השאלות ולא ניתנה לו הזדמנות להסביר את הסיבות שאילצו אותו לעזוב את ארצו ולחפש מקלט בישראל.

עם מתן התשובות הוחתם העותר על מסמך בעברית שאינו יודע את תוכנו ונמסרה לו החלטה שעליו להתייצב במתקן "חולות" עד ליום 13.4.14.

ב.לטענת העותר ההחלטה הנ"ל התקבלה כלאחר יד ביחס לכל הנתינים האריתראים והסודנים שלא ניתן לגרשם מכוח ההגנה הקולקטיבית של מדיניות אי הרחקה ולמעשה זומנו יותר מ-4,000 אנשים למתקן זה, כאשר המתקן היה מאוכלס בכ-1,400 אנשים, בעת שהקיבולת המקסימלית שלו עד חודש 4/14 היתה של 3,300 איש.

הקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב היו קריטריונים כלליים שהתייחסו למוצאו ומועד כניסתו של מבקש המקלט בלי להבחין במבקשי מקלט שונים מאותה מדינה והנסיבות שאילצו כל אחד מהם לצאת ממדינתו.

בתשאול שנעשה לו הוא נשאל אם הוא נשוי, אם עבר עבירות פליליות, אם רוצה לחזור לסודן אך לא נערך לו שימוע או תשאול ביחס לנסיבותיו האישיות שהיו יכולות להביא לשינוי ההחלטה ולא נשאל מדוע נאלץ לברוח מארצו. לטענת העותר הוא עמד במצב בלתי אפשרי כאשר עליו לבחור בין שהייה במתקן "חולות" ובין חזרה לארצו ולמצוא שם את מותו.

במצב זה טען העותר כי ההחלטה התקבלה בלי לתת לו זכות שימוע ראויה, בלי להסביר לו על זכותו להגיש בקשת מקלט פרטנית, והייתה בלתי סבירה באופן קיצוני.