עת"מ 25137-08-15 גולדמן ואח' נ' ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז ירושלים ואח'

לאחר שעיינתי בבקשה למתן צו מניעה זמני ובתגובות לה החלטתי כי לעת הזו אין מקום למתן סעד זמני כפי שהתבקש, וזאת בכפוף לאמור להלן.

עיון בבקשה מלמד כי העתירה והבקשה הן זהות (למעט סעיפים 68 ו- 69 לבקשה). הסעד שהתבקש בפתח הבקשה זהה לסעד המבוקש בגדרה של העתירה – ביטול החלטת המשיבה מס' 2 מיום 30.7.15. ברי כי לסעד כזה אין להיעתר נוכח הזהות בין הסעד הזמני לסעד העיקרי.

ככל שניתן לדלות ממכתבו של בא כוח העותרים מיום 6.8.15 למשיבה מס' 2 (נספח לח) ובו פנייה לכך שלא יוצאו היתרי בנייה - את הסעד המבוקש הרי שאין צורך בסעד כזה. בשלב הנוכחי לא הוברר האם הוצאו כבר היתרי בנייה מכוח החלטת ועדת הערר והאם התקיימו כל התנאים למתן היתר בנייה. מכאן שאין את מה לעצור. אין כל מניעה כי ההליכים להוצאתם של ההיתרים יימשכו כסדרם שכן אין בהוצאת היתרי הבניה כדי ליצור מצב בלתי הפיך.

ככל שהיתרי בניה יוצאו ותעמוד על הפרק בנייה מכוחם – יהיה מקום לבחון בבוא העת בקשה אחרת למניעת הבנייה – כמובן, ככל שזה יהיה הסעד שיתבקש במסגרתה ויעמוד על הפרק.

לאור האמור לעיל הרי שהמשיבים 3-18 יודיעו לעותרים על כוונתם להתחיל בבנייה על פי ההיתרים שקיבלו, ככל שיקבלו היתרים – 21 יום לפני מועד תחילת הבנייה, וזאת כדי לאפשר הגשת בקשה נוספת. בכפוף לכך - הבקשה נדחית.

מובהר כי אין בכך כדי להביע כל עמדה באשר לשאלות החורגות מגדרה של העתירה ובפני הצדדים פתוחה הדרך ללבן אותן בערכאה המתאימה. עוד מוצע למשיבים לצאת מנקודת הנחה כי ככל שתעמוד על הפרק בנייה – שהיא בגדר מעשה בלתי הפיך – וזאת בטרם יינתן פסק דין בעתירה, מאזן השיקולים יכול להיות שונה ולהביא לתוצאה אחרת.

העתירה תועבר למזכירה הראשית לצורך הקצאתה וקביעתה.

ניתנה היום, ט' אלול תשע"ה, 24 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.