עת"מ 25136-12-14 אסולין נ' עירית נהריה ואח'

1.עתירה לביטול דרישת ארנונה שנשלחה לעותרת בגין אחזקת נכס מסחרי ברח' לוחמי הגטאות בנהריה (גוש 18172 חלקה 102).

המחלוקת בתיק מתמקדת בשאלת תוקפה של דרישה רטרואקטיבית שנשלחה לעותרת וביתר פירוט בשאלה האם רשאית העירייה לדרוש מהעותרת תשלומי ארנונה בדיעבד לאחר שחייבה ביודעין ובהסכמה את בעל הנכס, אף כי ידעה שהעותרת מחזיקה בנכס.

רקע

2.החל משנת 2005 החזיקה העותרת בחלקים שונים של נכס שבבעלות חברת אדיב מחול להשקעות בע"מ (להלן: "בעלת הנכס") וניהלה בהם חנות לממכר בגדים. מדובר במבנה מסחרי הכולל מספר חלקים שצוינו בספרי העירייה כנכסים 004, 005 ו- 011 והמצויים כולם באותו מבנה ברח' לוחמי הגטאות בנהריה.

תחילה שכרה העותרת מהבעלים את חלק המבנה המסומן כנכס 004. הסכם השכירות נכרת ביום 10.8.2005 ולפיו שכרה העותרת את הנכס לתקופה של 12 חודשים מיום 1.10.2005 (הואיל ועתירה זו עוסקת רק בנכס הידוע כנכס 004 יכונה נכס זה להלן "הנכס"). כעבור מספר חודשים נפרדה העותרת משותפתה לעסק וחתמה הסכם חדש מיום 10.8.2005. ביום 7.8.2008 חתמה העותרת על תוספת להסכם לפיו שכרה גם את יתרת חלקי המבנה, כלומר גם את הנכסים המסומנים כנכסים 005 ו- 011 (הסכמי השכירות השונים צורפו כנספחים "א", "ב" ו- "ג" לעתירה). אין חולק כי העותרת החזיקה בנכסים כשוכרת עד ליום 31.8.2013.

3.על פי הסכמי השכירות משנת 2005 סוכם בין העותרת לבעלים כי העותרת תשלם לבעלים סכום חודשי קבוע לכיסוי תשלומי הארנונה העירוניים (סעיף 4.1 להסכם, נספח "ב" לעתירה וסעיף 5.2 לתוספת שסומנה נספח "ג" לעתירה). במשך שנות השכירות שילמה העותרת את דמי השכירות לבעלים וציפתה כי בעלת הנכס תישא בתשלום הארנונה העירונית לעירייה.

4.במשך כל שנות ההחזקה בנכס לא נדרשה העותרת לשלם ארנונה עירונית למשיבה בגין הנכס שסומן כנכס 004. העותרת שילמה את התשלום המוסכם כארנונה בגין נכס זה לבעלת הנכס. אין בפניי ראיות מלאות, אולם מהראיות שהוצגו ומעמדת העירייה בפני ובפני ועדת הערר, עולה כי העירייה דרשה את תשלומי הארנונה מבעלת הנכס בלבד. לגבי נכסים 005 ו- 011 נשלחו דרישות חוב לעותרת עצמה.

בשנת 2009 ערכה העירייה בדיקה מחודשת של הנכס הידוע כנכס 004 וערכה מדידה חדשה, שהעלתה כי שטחו עולה בהרבה על השטח הרשום. בעקבות זאת שלחה דרישת תשלום לבעלת הנכס בגין תוספת השטח שנמדד (הדרישה סומנה נספח 7 לתשובת המשיבה). הדרישה התייחסה לשנים 2009-2003. סכום הארנונה שנדרש מבעלת הנכס היה 1,895,678.80 ₪, שהוא חוב הארנונה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. יצוין כי התברר שבעלת הנכס, אף שגבתה תשלומים מהעותרת, לא שילמה את מלוא חוב הארנונה.

5.על דרישת התשלום שנשלחה לבעלת הנכס הגישה בעלת הנכס השגה ומשזו נדחתה הגישה ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית נהריה (להלן: "ועדת הערר") (ערר מס' 122/12). בערר טענה בעלת הנכס כי לא החזיקה בנכס וכי יש להטיל את החיוב בארנונה על העותרת שהחזיקה בנכסים וניהלה בהם חנות בגדים.

6.מהחלטת ועדת הערר מיום 9.6.2013 מתברר כי בעלת הנכס טענה כי לאחר חתימת הסכם השכירות משנת 2008 הודיעה לעירייה על שינוי מחזיק וביקשה לדרוש את חיובי הארנונה ממועד משלוח ההודעה מהעותרת. על פי הנטען נשלחה ההודעה ביום 14.1.2009 (סעיף 7 להחלטת ועדת הערר).