עת"מ 24538-07-15 פרץ נ' משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי ואח'

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מינהלית כנגד החלטת וועדת האכלוס העליונה מיום 2.4.2013 (להלן – "ההחלטה"), בה דחתה הוועדה את בקשת המבקשת להקניית זכויות חוזיות כדיירת ממשיכה בדירה בה היא מתגוררת היום ברחוב ז'בוטינסקי 17 דירה 11, אור יהודה (להלן – "הדירה").

תמצית העובדות וההליכים עד כה

כעולה מהבקשה, ביום 20.3.1990 נחתם הסכם שכירות בין המבקשת ומר יגאל פרץ ז"ל, שהיה בעלה של המבקשת באותה העת (להלן – "המנוח") לבין המשיבה 2.

מערכת היחסים בין המנוח לבין המבקשת לא עלתה יפה, וביום 20.3.2012 נחתם ביניהם הסכם גירושין, אשר קיבל אישור מבית הדין הרבני האזורי בתל אביב באותו יום. בהסכם הגירושין נכתב, בין היתר, כי המנוח ימשיך להתגורר בדירה "עד ל-120 שנות חייו", ולמבקשת לא תהיה כל טענה בעתיד לגבי זכות מדורו של המנוח בדירה. עוד נכתב, כי הדירה תשמש למדורו של המנוח עד לשארית ימיו, כי הזכויות הרשומות אצל המשיבה 2 יישארו "כפי שהן", וכי למנוח אסור לעשות כל דיספוזיציה בדירה.

לשלמות התמונה אציין, כי צורף הסכם גירושין נוסף מיום 9.12.2008 לעתירה, בו נכתב, בין היתר, כי המבקשת תמשיך לגור בדירה בה היא מתגוררת מזה מספר שנים שברחוב קפלן 50, אור יהודה, והמנוח ימשיך להתגורר בדירה וישלם עבור החובות ובתשלומים החודשיים בגינה.

המנוח נפטר ביום 4.10.2012.

לאחר פטירת המנוח, פנתה המבקשת למשיבה 2 על מנת להסדיר את מעמדה בדירה כדיירת ממשיכה, ובקשתה נדחתה על-ידי הוועדה המרחבית. ערעור על ההחלטה נדחה, כאמור, ביום 2.4.2013 על-ידי וועדת האכלוס העליונה. בהחלטת וועדת האכלוס העליונה, מושא בקשה זו, נבחנה גם זכאות המבקשת לדיור ציבורי, ונקבע בהחלטה כי היא איננה זכאית לדיור ציבורי, שכן היא איננה עומדת בתנאים לכך.

ביני לביני, ביום 29.1.2013 הגישה המשיבה 2 תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשת לפינוי ולסילוק ידה מהדירה (תא"ק 52041-01-13), וביום 28.4.2013 ניתן פסק דין במעמד צד אחד, לפיו על המבקשת לסלק ידה מהדירה, לפנותה ולהחזיר את החזקה בה לידי המשיבה 2.

כחודש לאחר שניתן פסק הדין, ולאחר שקיבלה אישור לייצוגה מידי הסיוע המשפטי, הגישה המבקשת ביום 19.5.2013 בקשה לביטולו, וביום 14.1.2015 התקבלה הבקשה ופסק הדין בוטל. במסגרת ההחלטה בה בוטל פסק הדין, המליץ בית המשפט למבקשת "לנסות ולהגיש" עתירה מינהלית על החלטת וועדת האכלוס העליונה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

מכאן הבקשה להארכת מועד שבפניי, אליה צורפה עתירת המבקשת.

תמצית טענות הצדדים

בבקשה, מפרטת המבקשת את השתלשלות ההליכים בתא"ק 52041-01-13 וכן את החלטת בית המשפט מיום 14.1.2015, וטוענת כי היא פועלת בהתאם לה.

בנוסף, המבקשת טוענת כי מאחר והיא מיוצגת במינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי, נבחנה שאלת סיכוייה המשפטיים יחד עם זכאותה הכלכלית עד שניתן המינוי לאחרונה. בנוסף, טוענת המבקשת כי היא פנתה במועד המוקדם ביותר מבחינתה, כי היא לא הייתה מודעת לאפשרותה לפנות בעתירה מינהלית לבית המשפט וכי לא היה באפשרותה לאפשר לעצמה ייצוג אלא מטעם הלשכה לסיוע משפטי.

המשיבה 1 מנגד טוענת כי יש לדחות את הבקשה, בשל איחור קיצוני ובלתי מוצדק בהגשתה, ובשל היותה מנוגדת להוראות הדין. כך, טוענת המשיבה 1 כי ההחלטה הנתקפת היא מלפני למעלה משנתיים - יום 2.4.2013 וכי המבקשת לא הצביעה על סיבה מוצדקת לאיחור הקיצוני. זאת ועוד. לטענת המשיבה 1 הובהר למבקשת כבר ביום 14.1.2015 אודות האפשרות לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים בעתירה מינהלית וגם במועד זה היא לא טרחה לפנות לבית המשפט.