עת"מ 24382-11-14

בפני עתירה להורות ליתן מעמד בישראל לעותרת 2, בסמה עדיסאן (להלן - "העותרת"), מכוח נישואיה לעותר 1, עוהד עדיסאן (להלן - "העותר").

העותר, יליד 1958, הינו אב לאחד עשר ילדים, ילידי השנים 1984-2006. טרם נישואיו לעותרת נישא העותר לגנימה עדיסאן (להלן - "גנימה") ולעטאף עדיסאן (להלן - "עטאף"). ביום 12.12.94 נישאו העותרים ובמהלך השנים לאחר מכן נולדו לעותרים חמישה ילדים משותפים. העותרים מתגוררים בשבט מסעודין אל עזאזמה בביר הדאג' שבמועצה האזורית אבו בסמה.

בשנת 2009 פנה העותר למשיבה בבקשה להקנות לעותרת מעמד בישראל מכוח היותה בת זוגו. במהלך בחינת הבקשה התבקש העותר להמציא פרטים שונים ונערך ראיון לעותר. במסגרת המצאת הפרטים, המציא העותר תעודות גירושין, לפיהן התגרש מגנימה ביום 1.8.08 ומעטאף ביום 9.1.13.

ביום 30.7.13 דחתה המשיבה את בקשת העותר, כיוון שבעת הגשת הבקשה היה העותר נשוי לעטאף, והתגרש ממנה רק לאחר הגשת הבקשה, צעד המעורר חשד לגירושין פיקטיביים לצורך מתן מעמד לעותרת בלבד. יוער, כי בהחלטה נכתב שמה של גנימה, תחת שמה של עטאף, אולם אין חולק כי הכוונה הינה לגירושין מעטאף.

ביום 10.9.13 הגיש העותר ערעור על ההחלטה. ביום 18.8.14 דחתה המשיבה הערעור, בנימוק, כי לא הומצאו נתונים חדשים כלשהם אשר יהא בהם לשנות מההחלטה הקודמת.

מכאן העתירה.

בכתב העתירה טענו העותרים, כי העותרת עומדת בקריטריונים לקבלת מעמד בישראל עם נישואיה לבעל אזרחות ישראלית, על מנת לאפשר לעותרים לקיים יחד תא משפחתי כן ואמיתי בישראל. העותרת הינה אשתו היחידה של העותר, ולעותרים חמישה ילדים משותפים. נישואיו הקודמים של העותר לגנימה הסתיימו לפני כשש שנים ועל כן אינם יכולים להוות הוכחה לכך שהקשר בין העותרים אינו אמיתי, ואין בסיס לטענה כי גירושי העותר מגנימה היו פיקטיביים. עוד טוענים העותרים, כי נפל פגם בשיקול דעתה של המשיבה, לאור הזמן הרב שנדרש להכרעה בערעור בהחלטה שהינה לקונית ולא מנומקת ובהיותה בלתי סבירה נדרשת התערבות בית המשפט.

בתשובתה לעתירה טענה המשיבה, כי דין העתירה להידחות על הסף מפאת חוסר נקיון כפיים, שכן העותר כלל לא ציין בבקשתו המקורית או בעתירה כי היה נשוי גם לאישה נוספת - לעטאף - ממנה התגרש רק בשנת 2013, וזאת לאחר שהגיש בקשתו למתן מעמד בישראל לעותרת. לאור הפסיקה, בית המשפט לא יושיט סעד למי שנמנע מלגלות את כל העובדות הרלוונטיות לעתירתו.

עוד טוענת המשיבה, כי דין העתירה להידחות לגופה, שכן מדיניות המשיבה - אשר קבלה אישור בפסיקה - הינה שלא לאשר בקשות לאיחוד משפחות בנסיבות של ריבוי נישואין, גם בהעדר רישום פורמאלי של הנישואין. מאחר והחוק בישראל אוסר על נישואי ביגמיה, בהתקיימם לא קיימים חיי משפחה תקינים, אשר ראוי להגן עליהם במתן מעמד בישראל מכוח נישואין. החלטת המשיבה כי העותר מקיים אורח חיים של ביגמיה דה פקטו מתבססת על מועד לידת ילדי העותר מנשים שונות במקביל; על כך שלא הובאו כל ראיות לתמיכה בטענות העותר כי חדל מלקיים אורח חיים פוליגמי מלבד הצהרתו הוא; על הקושי ליתן אמון בגרסת העותר לאחר שהצהרותיו בראיון שנערך עימו התגלו ככוזבות; ועל כך שהסתבר, כי העותר עדין היה נשוי לאשה נוספת על העותרת בעת הגשת הבקשה ואף על פי כן הצהיר בבקשה כי הוא נשוי לעותרת בלבד. די בראיות אלה על מנת לבסס את החלטת המשיבה, ברף הנדרש לקבלת החלטות מנהליות, בפרט לאור ההלכה לפיה בית המשפט לעניינים מנהליים אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות השלטונית בשיקול דעתו, כל עוד אין מדובר בהחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני.