עת"מ 22127-07-16 קרייף ואח' נ' משרד הפנים

עתירה זו הוגשה במקור כנגד החלטת המשיב אשר דחתה את בקשת העותרים לאשר את כניסתה של העותרת 1 לישראל לשם תחילת הליך מדורג מכוח קשר נשואים עם העותר 2, שהוא אזרח ישראל.

כשהוגשה העתירה הורה בית המשפט על הגשת תגובה לעתירה (להבדיל מכתב תשובה). לאחר שניתנו אורכות הוגשה תגובה. במסגרת התגובה נומקה החלטת המשיב שהתבססה, בין היתר, על עברה של העותרת בישראל. עם זאת הבהיר המשיב כי בשים לב לנסיבות הנוכחיות הוא יהיה מוכן לבחון שוב את בקשת העותרים וקבע כי יבוצע לעותרים שימוע. הוחלט כי השימוע לעותרת יערך בקונסוליה בקייב בעוד שהשימוע לעותר יערך, במקביל, בארץ. לאחר שנערך השימוע הכפול התקבלה החלטה לפיה תוכל העותרת להיכנס לישראל, בכפוף להפקדת ערבות, כדי להתחיל בהליך מדורג. העותרים הפקידו את הערבות והעותרת חיה כעת בישראל עם העותר.

לכאורה, בכך ניתן הסעד שהתבקש והעתירה מתייתרת. ואולם העותרים עומדים על מתן פסק דין וטוענים כי הימשכות ההליך גרמה להם להוצאות וכן לנזקים נפשיים וכספיים (סעיף 7 להודעה שהוגשה ביום 1.1.17). בהתאם עתרו הם כי יינתן פסק דין בעתירה.

מאחר והסעד שהתבקש הוא מתן היתר לכניסת העותרת לישראל ופתיחת הליך מדורג להסדרת מעמדה של העותרת בישראל, וסעד זה כבר אושר, ממילא אין מקום לתת פסק דין בנוגע לסעד שהתבקש. בעניין זה העתירה מיצתה את עצמה.

בכל הנוגע לטענות בעניין נזקים כספיים ונפשיים (להבדיל מפסיקת הוצאות משפט) – בעניין זה פתוחה הדרך להגיש תביעת פיצויים במסגרת יובאו ראיות לנזקים הנטענים. ככל שיקבע כי עקב התנהלות בלתי תקינה של המדינה נגרמו הנזקים הנטענים (שלא פורטו בהודעת העותרים), ישקול בית המשפט שידון בתביעה גם את הפיצוי שיתבע. אינני מוצא מקום לדון בעניין זה כעת.

בכל הנוגע לבקשת העותרים לפסיקת הוצאות - הכלל המנחה בעניין פסיקת הוצאות משפט הוא כי "בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחסרון כיס" [ ע"א 9466/05 שווקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.3.2008) פסקה 31 והאסמכתאות שם; ע"א 10242/09 משה בלטר ואח' נ' אילנה מוזר ואח'(טרם פורסם. ניתן ביום 2.2.11)]. הדברים נכונים גם כאשר המדינה היא בעל דין כאשר בית המשפט מביא בחשבון גם "... שכל הסדר של פסיקת הוצאות יש בו משום השפעה שונה על בעלי דין בעלי יכולת כלכלית שונה. כך, למשל, חיוב בעל דין בהוצאות הצד שכנגד הוא בר משמעות רבה יותר למי שהינו דל באמצעים מאשר מי שהפרוטה מצויה בכיסו" [בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא – משרד התעשיה, המסחר (החלטה מיום 30.6.05)]. במקרה שבפני לא ניתן להתעלם מהעובדה שהגשת העתירה גרמה, ככל הנראה, לבחינה חוזרת של בקשת העותרים שהובילה, בסופו של יום, לאישור בקשתם.

עם זאת, יש להביא בחשבון גם את הכללים החלים על המחלוקת שהובאה בפני. עקרון הייסוד החולש על הליך זה הוא שלמדינה זכות להחזיק במפתחות הבית ולקבוע מי יבואו בשעריה [ראו: בג"ץ 7052/03 עדאלה נ' שר הפנים (ניתן ביום 14.5.2006), בפסקה 100 לפסק דינו של הנשיא ברק; בפסקה 54 לפסק דינו של המשנה לנשיא חשין; בפסקה 3 לפסק דינה של השופטת ביניש (כתוארה אז); וכן בפסקה 8 לפסק דינה של השופטת נאור (כתוארה אז); בג"צ 7146/12 נג'ט סרג' אדם ואח' נ' הכנסת ואח' (ניתן ביום 16.9.2013)]. בפסיקה ענפה של בית המשפט העליון נקבע כי שיקול דעתו של שר הפנים בהחלטות על פי חוק הכניסה לישראל הוא רחב ביותר ובימ"ש אינו נוהג להתערב בו [ראו: בג"צ 482/71 לאוניה מאה קלרק, ו-7 אח' נ' שר הפנים ואח' , פ"ד כז(1), 113, עמ' 116-117; בג"צ 758/88 קנדל ואח' נ' שר הפנים , פ"ד מו(4), 505 ; בג"צ 1031/93 אליאן (חוה) פסרו (גולדשטיין) נ' שר הפנים , פ"ד מט(4), 661; בג"צ 2597/99 תאיס רודריגז-טושביים נ' שר הפנים ואח' , פ"ד נח(5), 412, עמ' 447-448; בג"ץ 4156/01 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים , פ"ד נו(6), 289 (2002); בג"ץ 2527/03 סועאד אסעיד ואח' נ' משרד הפנים , פ"ד נ"ח(1), 139; עע"ם 7422/07 לודמילה אלכסנדרובה ואח' נ' משרד הפנים – מנהל האוכלוסין ואח', (ניתן ביום 2.7.2008); עע"ם 6147/11 גורוביץ נ' משרד הפנים-מנהל האוכלוסין (ניתן ביום 3.3.2013); עע"ם 471/12 מדינת ישראל נ' אנג'י בוטנג (ניתן ביום 8.7.2012); עע"ם 4909/15 CARRASCAL CABARCAS ANTHONTY STEVEN נ' שר הפנים (ניתן ביום 3.11.15)].

מעיון בתגובת המשיבה, בהתייחס לעברה של העותרת (קשר זוגי קודם עם אזרח ישראלי, שהופסק והנסיבות בהקשר זה), לא ניתן לומר שעל פניו החלטה המתבססת על עברה של העותרת בישראל, היא החלטה בלתי סבירה בצורה קיצונית.

עם זאת שינוי נסיבות (ונשואי העותרים זל"ז הוא שינוי נסיבות בהקשר זה) מחייב את הרשות המנהלית לבחון שוב את עמדתה. כך עשה המשיב כעת, כאשר החליט לבחון שוב את עניינם של העותרים, ובהמשך לאשר את כניסת העותרת לישראל. ההחלטה לגופה, וכן ההחלטה לקיים את השימוע במקביל בקייב ובישראל, היו החלטות סבירות שהתקבלו בהתאם לסמכות המשיב ובשים לב למכלול הנסיבות שפורטו בכתבי הטענות, שאת תמציתן הבהרתי כאן (ומטעמי צנעת הפרט לא מצאתי מקום להרחיב בפרטים שהובאו בפני בית המשפט בכתבי הטענות).