עת"מ 19994-09-16 ברנס נ' מנהל אגף הרכב - משרד התחבורה

העותר טוען, כי החלטת המשיב מ-20.3.2016, בגדרה נדחתה בקשתו לייבא "אוטובוס ציבורי זעיר" כהגדרתו בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, מתוצרת ארה"ב בסיווג M2, מבלי שיעמוד בדרישת הגבלת גובה פנימי מינימאלי של מסלול המעבר (150 ס"מ) לגבי רכב מסוג זה, אינה סבירה באופן קיצוני ויש לבטלה.

כפי שאסביר להלן, דין העתירה להידחות.

כעולה מתגובתו המקדמית של המשיב, הוראות התקינה הקבועות בישראל זה למעלה מעשור, דורשות כי גובה המעבר הפנימי באוטובוס ציבורי זעיר יהיה לפחות 150 ס"מ. בכך אימץ המשיב את התקינה האירופית, ועשה כך מטעמים של בטיחות הנוסעים ונוחותם. הוראות אלה נקבעו ב-2003, ומיושמות בפועל מאז ועד היום. העותר, החולק על עמדתו של המשיב בעניין זה, ניהל עמו התכתבויות רבות במהלך השנים האחרונות אולם המשיב לא השתכנע.

במסגרת חילופי הדברים הללו, עתר העותר בשעתו לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב (עת"מ (תל אביב) 9327-12-11 ברנס נ' משרד התחבורה (29.12.2012). העתירה נדחתה, ובית המשפט (כב' השופטת י' שיצר) קבע כי עמדת המשיב סבירה וראויה. על פסק הדין הגיש העותר ערעור לבית המשפט העליון (עע"מ 6780/12). בדיון שהתקיים ב-28.2.2013 קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט העליון לפיה יימחק הערעור, אולם אם יציג העותר בפני מנהל אגף הרכב במשיב תקינה פדראלית של ארה"ב, המאשרת אוטובוס ציבורי זעיר להסעת 14-9 נוסעים, בגובה של מסלול מעבר של 130 ס"מ, תישקל מחדש האפשרות לאשר גם יבוא כלי רכב כאלה מארה"ב, תחת הקטגוריה האמורה.

בחלוף כמעט שנתיים, ב-16.1.2015, פנה העותר למנהל אגף הרכב במשיב בבקשה למתן הרשאה לייבוא ולהפעלת רכב תוצרת ארה"ב מסוג Passenger Van. העותר הודה בפנייתו כי לא הצליח למצוא תקינה אמריקאית בעניין. העותר שב ופנה במכתבי תזכורת, וב-17.6.2015 שלח מכתב נוסף אליו צרף, לראשונה, אסמכתא באשר לעמידתם של אוטובוסים זעירים, המיוצרים בארה"ב, בתקינה הפדראלית. לנוכח האמור, העביר המשיב את פנייתו של העותר, על נספחיה, לבחינה מיוחדת באמצעות יועץ חיצוני.

היועץ החיצוני נפגש עם העותר פעמיים בטרם גיבש את חוות דעתו. חוות הדעת הוגשה למשיב ב-28.2.2016 ובה קבע כי "אין ספק שמבחינת בטיחות אקטיבית האוטובוס המקורי הנידון העונה לתקינה האמריקאית עונה לדרישות הבטיחות כנדרש. יתרה מזו גם לאחר שינוי הגובה כנדרש בדרישות הישראליות בטיחותו האקטיבית אינה נפגעת. יחד עם זאת מההיבט של גובה המעבר ועל פי התקינה האירופאית והישראלית אינו עומד בדרישות הבטיחות והנוחות בכל הנוגע לכניסתו, תנועתו, מילוט ועוד של הנוסע באוטובוס".

משהתקבלה חוות הדעת, כינס המשיב צוות בדיקה מיוחד שדן בפנייתו של העותר. בסופו של הדיון, לאחר שנשקלו הן טענות העותר והן מסקנות היועץ החיצוני, החליט מנהל אגף הרכב כי יש להותיר את המצב על כנו בשל שני שיקולים עיקריים. האחד, כי יש להעדיף את הבטיחות הפאסיבית של הנוסעים באוטובוס הזעיר, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתקינה האירופאית, על פני היתרונות התפעוליים ונוחות השימוש באוטובוסים זעירים המיוצרים על פי תקינה פדראלית של ארה"ב. האחר, החשש מהשלכות הרוחב של החלטה אשר תשנה את המצב הקיים בכל הנוגע ליבוא אוטובוסים בסיווג M3, שתגדיל את הפגיעה הפוטנציאלית בבטיחותם הפאסיבית של הנוסעים באוטובוסים מסוג זה.

ההחלטה הודעה לעותר, כאמור, ב-20.3.2016.