עת"מ 18803-04-15 ח'לאילה נ' שר הפנים

בפני עתירה העוסקת בהסדרת מעמדה של העותרת בישראל. בהחלטה מיום 14.4.15 פורט הרקע לעתירה וצוין כי ההחלטה האחרונה בעניינה של העותרת ניתנה ביום 16.12.07. בהחלטה זו קבע המשיב כי מאחר שבעלה של העותרת נפטר אין היא זכאית עוד לרישיון הישיבה שהיה בידיה משך השנים שקדמו להחלטה וכי עליה לעזוב את הארץ. בהמשך פנתה העותרת אל המשיב והופנתה להגיש בקשה לוועדה לעניינים הומניטאריים, אולם בקשתה נדחתה בשנת 2010 בטענה של חוסר סמכות. בהמשך פנתה העותרת שוב אל המשיב אך לא הוצגה כל תשובה לפניה זו.

בהמשך להחלטה שניתנה ביום 14.4.15, בה צוין כי חל שיהוי בהגשת העתירה וב"כ העותרת התבקש להבהיר לבהמ"ש מדוע חל שיהוי בהגשת העתירה, כנגד איזה החלטה מכוונת העתירה ומדוע לא תידחה העתירה על הסף מחמת השיהוי בהגשתה, וזאת בהתאם לסמכותו של ביהמ"ש לפי תקנה 7(א)(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א – 2000, הגיש ב"כ העותרת הבהרה במסגרתה אישר כי העתירה מכוונת נגד החלטת המשיב מיום 16.12.07 וכי העתירה לוקה בשיהוי. עם זאת, נטען בהבהרה שהוגשה הגם שלוקה העתירה בשיהוי וניתן לדחות את העתירה מחמת השיהוי האמור, ראוי שלא כך ייעשה שכן העותרת סבורה כי יש לדון בעניין לגופו.

לאחר שבחנתי את טענות העותרת ולאור העובדה שמדובר בעתירה שהוגשה בשיהוי ניכר נגד החלטת המשיב מיום 16.12.07 או לכל המאוחר החלטת הוועדה ההומניטארית משנת 2010 (אשר בכל הנוגע אליה, כפי שכבר הובהר בהחלטתי מיום 14.4.15, היה על העותרת להגיש עתירה לבית המשפט המוסמך בהתאם לכתובתה של הוועדה ומקום מתן ההחלטה), הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת השיהוי הניכר בהגשתה ומאחר שבנסיבות העניין העתירה, על פניה, אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט לעניינים מנהליים.

אשר על כן, העתירה, כפי שהוגשה, נדחית על הסף ללא צורך בקבלת תגובת ב"כ המשיב.

יודגש כי ככל שחלוף הזמן ושינוי בעובדות מקים בסיס לפניה מחודשת לגורמי המשיב, הרי שפתוחה הדרך לעותרת לפנות למשיב בבקשה מתאימה, כפי שתמצא לנכון. מובן שלעניין זה, וככל שתוגש בקשה חדשה, אינני מביע כל עמדה.

ככל שהדבר נוגע להחלטות שהתקבלו בעבר – דינה של העתירה להידחות על הסף.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר עותק פסק דין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ה, 27 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.