עת"מ 17319-10-13

1.עתירה מינהלית זאת מכוונת נגד החלטת ועדת האכלוס העליונה במשרד הבינוי והשיכון (להלן – הוועדה העליונה) מיום 23.7.13, אשר דחתה את בקשת העותר לקבלת זכויות של "דייר ממשיך" בדירה ציבורית ברח' אריה בן אליעזר 82/25 ירושלים. הדירה שייכת למדינה (משיבה 1) ומנוהלת בידי עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (משיבה 2; להלן - עמידר). בשנת 2001 השכירה עמידר את הדירה בהשכרה ציבורית לאביו של העותר. האב הלך לבית עולמו ביום 1.4.09. ביום 21.12.09 הגיש העותר בקשה לקבלת זכויות בדירה כ"דייר ממשיך". הבקשה נדחתה ביום 29.12.09 על ידי ועדה מרחבית בעמידר. בקשה נוספת הוגשה על ידי העותר בשנת 2012 (לאחר שבינתיים הוגשה נגדו תביעת פינוי והוא פונה מהדירה וחזר אליה). הבקשה נדחתה שוב על ידי הוועדה המרחבית ביום 22.7.12. בעקבות השגה שהגיש העותר, הובאה הבקשה בפני הוועדה העליונה, שדחתה את הבקשה ביום 23.10.12. הוועדה העליונה שבה ובחנה את הבקשה ביום 23.7.13, אך החליטה שלא לשנות מהחלטתה הקודמת. על החלטתה האחרונה של הוועדה העליונה הוגשה העתירה דנא.

2.הוועדה העליונה ביססה את החלטתה על קביעתה העובדתית לפיה העותר לא התגורר יחד עם אביו בדירה, טרם פטירת האב, תקופה רצופה של לפחות ארבע שנים כמתחייב על פי החוק לשם רכישת מעמד של "דייר ממשיך". הוועדה סמכה קביעה עובדתית זו על מספר ראיות: ראשית, ארבעה דוחות של ביקורי מעגל שערך בדירה רכז שטח של עמידר בימים 5.6.05, 30.3.06, 22.10.07 ו-9.11.08, מהם עולה כי העותר לא התגורר בדירה באף לא אחד ממועדים אלה. שנית, האב חויב בדמי שכירות נמוכים בהתבסס על מצבו הכלכלי הקשה והיותו הדייר היחיד בדירה. לדמי שכירות נמוכים אלו לא היה מקום אילו היה העותר מתגורר גם הוא בדירה והכנסותיו היו מובאות בחשבון. שלישית, בשנת 2003 אישרה הוועדה העליונה את זכות המגורים של העותר ואשתו כשוכרים ציבוריים בדירה אחרת (מס' 16) באותו בנין. ביקור מעגל שנערך באותה דירה ביום 30.4.06 העלה כי העותר התגורר בה אז. רביעית, העותר שינה את כתובת מגוריו במרשם האוכלוסין לדירת האב רק ביום 19.8.11.

3.לצד הנמקה זאת הוסיפה הוועדה העליונה בהחלטתה, כי על פי הכללים של משרד הבינוי והשיכון אין העותר זכאי לדיור ציבורי, בהיותו גרוש המתגורר בדירה בגפו, בעוד הזכאות לדיור ציבורי מוגבלת למשפחה המונה לפחות שלושה ילדים ומתקיימת לפחות 24 חודשים מקצבת קיום של המוסד לביטוח לאומי. בשונה מהעותר, מצויות בירושלים 63 משפחות המונות כל אחת בין חמש לשש נפשות, שנמצאו זכאיות לדיור ציבורי בדירה כמו זו שמתגורר בה העותר (המכילה שלושה חדרים), אך אינן יכולות לממש את זכאותן בהעדר דירות ציבוריות זמינות. בנסיבות אלו, נאמר בהחלטה, לא קיימת הצדקה לחרוג מהכללים ולהעדיף את העותר על פני המשפחות הנזקקות הרבות הממתינות זמן רב לדיור הציבורי שאושר להן.

4.העותר תוקף את נימוקיה של הוועדה העליונה, וטוען כי מתקיימות בו דרישות החוק לזכאות למעמד של "דייר ממשיך" בדירה שהושכרה לאביו. לדבריו, בשנים 2001 עד 2003 הוא שהה בדירה לצד אביו באמצע השבוע, על מנת לטפל באב שסבל ממצב בריאותי קשה, ובסופי השבוע חזר לביתו שלו. בתחילת שנת 2003 נפרד מאשתו ועבר להתגורר עם אביו. ביום 6.6.06 עבר האב לבית אבות סיעודי עקב החמרה במצבו הבריאותי, והעותר המשיך להתגורר בדירה עד לפטירת האב ביום 1.4.09.

5.להוכחת טענתו צירף העותר מספר מסמכים. המסמך הראשון הוא מכתב מיום 12.6.13 בחתימת 16 שכנים בבנין, המאשרים כי העותר התגורר בדירה יחד עם אביו "עוד כשאביו היה חי, לפחות 4 שנים". המסמך השני הוא מכתב מיום 12.6.13 בחתימת שלושה בעלים של חנות מכולת סמוכה, המאשרים כי העותר "גר עם אביו מלפני כ-8 שנים ברציפות עד היום. כשאביו המנוח היה בחיים יחזקאל טיפל בו ואף ערך לו קניות". מסמכים אלה עמדו בפני הוועדה העליונה, אולם היא בחרה להעדיף על פניהם את דוחות ביקורי המעגל שנערכו בזמן אמת. המסמך השלישי (שנוצר לאחר החלטת הוועדה העליונה) הוא תצהיר מיום 12.9.13 של אחד מבעלי המכולת, המעיד כי העותר התגורר עם אביו וטיפל בו מאז שנפרד מאשתו, וכי הוא (בעל המכולת) ראה את העותר "כל יום שם" כשהוא "נכנס ויוצא מהבית, עם אבא שלו ובלעדיו". המסמך הרביעי (גם הוא מאוחר להחלטת הוועדה העליונה) הוא תצהיר מיום 7.10.13 מאת אחיו הצעיר של העותר. האח מספר כי סמוך לאחר שאביו קיבל את הדירה הציבורית החל מצבו הבריאותי של האב להתדרדר. מאחר שאותו אח שירת בצבא והתקשה לטפל באב, עשה זאת העותר, שישן עם האב בדירה במשך כל השבוע למעט בשבת. לאחר גירושיו, עבר העותר לגור בדירה יחד עם האב באופן קבוע, וסייע לאב בכל צרכיו עקב מצבו הבריאותי הקשה. האח התגורר עמם בדירה, וזאת עד ליום 6.6.06 מועד בו האב עבר לבית אבות והאח חזר להתגורר עם אמו (שהתגרשה מאביו בטרם החל להתגורר בדירה). המסמך החמישי הוא תצהיר מיום 20.10.13 מאת גרושתו של העותר. לדבריה, היא והעותר נפרדו בשנת 2003 אך התגרשו באופן רשמי בשנת 2008. עד שנת 2003 העותר התגורר אצל אביו וטיפל בו, "והיה בא הביתה רק בסופי שבוע". עם פרידת העותר ממנה בשנת 2003 הוא עבר להתגורר עם אביו, והיא והילדים המשיכו להתגורר בדירתם.

6.העותר טוען כי הראיות שהציג עדיפות על פני דוחות ביקורי המעגל. ביקורי המעגל מתארים את המצב ששרר בדירה באותן דקות ספציפיות בהן רכז השטח של עמידר ערך את הביקור, בעוד הצהרות השכנים, בעלי המכולת, אחיו וגרושתו של העותר מתארים מצב נמשך. לא עוד אלא שביקורי המעגל נערכו באמצע היום, שעה שאנשים רבים אינם נמצאים בביתם. ממילא, גם אם נציג עמידר לא ראה את העותר בדירת האב בעת ביקוריו, אין בכך כדי לשמש ראיה – אפילו לא ראיה מינהלית– לכך שהעותר לא התגורר עם האב בדירה. כך במיוחד שעה שקיימות עדויות אובייקטיביות של אנשים רבים המתארים את המצב שנגלה לעיניהם בזמן אמת, לפיו העותר התגורר בדירה יחד עם האב. יתרה מכך, לטענת העותר, רכזי השטח אינם נוהגים להיכנס לתוך הדירה בעת ביקורי המעגל, ואף אינם אמורים לבדוק מי שוהה בדירה בעת הביקור ולציין את שמו, שכן רישום הדוחות נעשה על יסוד תיאור המוצג בפני הרכז על ידי האדם שפותח בפניו את הדלת. כפועל יוצא, אין להוציא מכלל אפשרות כי העותר שהה בתוך הדירה אפילו במהלך ביקורי המעגל מהשנים 2005 ו-2006, אלא שנציג עמידר הפנה שאלות לאב שפתח את הדלת וכלל לא התעניין אצל האב האם גר עמו אדם נוסף.

7.בהינתן מגוריו הרצופים יחד עם אביו טרם פטירתו תקופה המספיקה לרכישת מעמד של "דייר ממשיך", טוען העותר כי אין משמעות לשאלת זכאותו לדיור ציבורי על פי מצבו המשפחתי והסוציאלי, שכן זכותו של "דייר ממשיך" להוסיף ולהתגורר בדירה הציבורית של הדייר המקורי אינה מותנית בזכאות עצמאית של הדייר הממשיך לדיור ציבורי. ממילא אין כל נפקות לקיומן של משפחות אחרות הזכאיות לדיור ציבורי וממתינות לדירה שתתפנה עבורן. לצד זאת מוסיף העותר וטוען כי גם לו עצמו עומדת זכאות לדיור ציבורי נוכח מצוקתו הרבה. בעבר היה מכור לסמים קשים, ומזה קרוב לעשור שהוא מטופל במרכז מתדון של משרד הבריאות. מצבו הנפשי קשה מאד. לפני שלוש שנים לקה במחלה בכבד. כל אלה מונעים ממנו לעבוד ומאלצים אותו להתקיים מקצבת הבטחת הכנסה מאת המוסד לביטוח לאומי בסכום נמוך ביותר. בהעדר יכולת כלכלית לשכור דירה, המשמעות של פינויו מהדירה תהיה השלכתו לרחוב והרס התהליך השיקומי בו התמיד עד כה בהצלחה. במצב כזה גם יימנע ממנו לארח את שלושת ילדיו המגיעים אליו לביקורים בסופי שבוע.

8.חרף ההבנה למצוקה הקשה בה שרוי העותר, אין בידי להיעתר לעתירתו. סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח-1998, קובע את זכותו של דייר ממשיך בדיור הציבורי (להלן – חוק זכויות הדייר) כדלהלן:

"(א)נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים.

(ב)הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין; ואולם היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי – יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה הציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים".