עת"מ 13276-07-13 אינווסטמנד לימיטד נ' עירית אור יהודה

העתירה

1. לפני עתירת העותרת להורות למשיבה להנפיק לה תעודה לרשם המקרקעין המעידה על תשלום חובותיה לעירייה על פי סעיף 324(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") לשם רישום זכויותיה בנכס מקרקעין המצוי ברח' המפעל 2 אור יהודה הידוע כחלקה 32 בגוש 6626 (להלן: "הנכס"). עוד התבקש ביהמ"ש לקבוע, כי העותרת אינה חבה כל חוב למשיבה בגין היטל סלילת כביש עבור הנכס וכי דרישת המשיבה לתשלום זה בטילה.

רקע

2. העותרת הינה בעלת זכויות החכירה בנכס אותו רכשה בשנת 1988. במהלך שנת 1990 הפנתה המשיבה לשוכרת הנכס באותה העת תדיראן בע"מ דרישת תשלום על הסך של 243,081.63 ₪ עבור 35% מהיטל סלילת כביש באזור התעשייה (נספח א' לעתירה) (להלן: "החשבון"). החשבון פרט החיוב תוך התייחסות לנפח המבנה בסך של 213,998.40 ₪ חיוב בגין שטח החלקה בסך של 41,877 ₪ וכן ציין הנחת תשלום מראש בסך 12,793.77 ₪. הדרישה הורתה על תשלום עד לתאריך 8.8.90.

3. בתאריך 24.7.1990 פנה עוה"ד משה נווה מטעם העותרת למשיבה לצורך קבלת הסבר אודות אופן חישוב ההיטל וכן אודות מועד ביצוע עבודות הסלילה. עוד ביקשה העותרת לבחון את חוק העזר העירוני מכוחו הוצאה הדרישה. תזכורת למכתב זה נשלחה ב- 3.9.1990. לטענת העותרת המשיבה לא השיבה לפניות אלה (ר' נספח ב'1 וב'2 לעתירה).

4. בתאריך 13.1.1993 החליפה רשת הריבוע הכחול את תדיראן כשוכרת הנכס. בשנת 1996 ביקשה רשת הריבוע הכחול היתר בניה בנכס. בתאריך 21.7.1996 הפנתה המשיבה דרישה נוספת לתשלום היטל הסלילה (נספח ג' לעתירה). הדרישה עמדה עתה על 755,303 ₪. העותרת פנתה פעם נוספת באמצעות עוה"ד נווה למשיבה לקבלת הסבר אודות ההיטל. בתאריך 6.8.1996 השיבה המשיבה, כי "בשנת 90 נסלל הכביש בסמוך לנכס שבבעלות מרשתך" המשיבה צרפה למכתבה את תעריפי חוק עזר לאור יהודה (לסלילת רחובות), תש"מ-1980 (להלן: "חוק העזר") והוסיפה, כי החיוב הנדרש לתשלום בוצע ביולי 1990. עוד ציין מכתב המשיבה, כי שטח החלקה הינו 10,340 מ"ר ונפח הנכס הינו 25,476 מ"ק (נספח ד'1 וד'2 לעתירה), עפ"י נתונים אלה ערכה המשיבה את חישוב ההיטל.

5. בתאריך 26.9.1996 הפנתה העותרת למשיבה מכתב באמצעות ב"כ עוה"ד נווה אליו צרפה שיק על סך 100,000 ₪ לתשלום ע"ח היטל הסלילה והוסיפה, כי "בפגישתנו הצפויה ביום 27 באוקטובר ננסה לערוך את החשבון במטרה להגיע לסכום החיוב" (נספח ו' לעתירה).

הצדדים המשיכו ההתכתבויות בניהם. כך, בתאריך 28.10.1996 הפנה עוה"ד נווה מטעם העותרת מכתב למשיבה בו ציין את התכתבויות העבר וההתנהלות עד לאותה העת אך טרח וציין גם זאת:

"ז. קשה לברר היום אם אכן חייבת מרשתי בהיטל ואם כן – מהו אופן חישובו בשל השינויים המפליגים שחלו בשטח המבונה.

ח. עם זאת, בשים לב לתנופת הפיתוח העוברת על אור יהודה, אני מוכן להמליץ בפני מרשתי לשלם היטל כביש, אשר יחושב על פי שטח המגרש ועל פי נפח של 12,000 ממ"ר (מקורב לשטח הבנוי כיום). בנסיבות העניין, יש להטיל על התשלום הפרשי הצמדה בלבד, ללא ריבית.

ט. אם הסדר פשרה זה מקובל עליך אשמח להביאו בפני מרשתי ולגרום לביצוע התשלום בהקדם" (ר' נספח ה'1 לעתירה).

העירייה השיבה במכתב מטעמה בתאריך 1.12.1996 ובו הציעה, כי נפח המבנה יעמוד על 21,000 קוב כפי שהינו באותה העת וכן הסכימה לכלול את נושא הריבית בפשרה ככל שיגיעו אליה (נספח ה'2 לעתירה).