עת"מ 12021-03-15 בע"מ נ' שורקות ואח'

1.העתירה דנא הוגשה כנגד החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובניה שורקות – המשיבה 1 (להלן: "המשיבה 1" או "הוועדה המקומית") ליתן למועצה האזורית ברנר – המשיבה 2 (להלן: "המשיבה 2" או "המועצה האזורית"), היתר לבנית מדרכה להולכי רגל במקרקעין המצויים בכניסה לקיבוץ גבעת ברנר ובסמוך לתחנת הדלק המנוהלת על ידי העותרת בכביש הכניסה לגבעת ברנר. ההיתר מספרו 11385 מיום 29.1.2015 (להלן: "ההיתר").

לטענת העותרת, היתר זה יחסום את דרך הכניסה הישירה הקיימת לתחנת הדלק סד"ש, שמפעילה העותרת בכביש 4123 (דרך הכניסה מכביש 40 מכיוון קיבוץ גבעת ברנר (להלן: "הכניסה לתחנה").

לטענת העותרת הכניסה לתחנה קיימת מאז שנת 1997 וסגירתה תחייב את הנוסעים על כביש ארצי מספר 40 להיכנס לתחנת הדלק מתוך מרכז מסחרי שהוקם בעורף התחנה, דבר שיביא עליה כליה (להלן: "הכניסה החדשה").

2.בעתירתה ביקשה העותרת להורות על ביטול היתר הבניה, לקבוע שבנסיבות העניין לא היה מקום לביטול דרך הכניסה לתחנת הדלק, ולהורות למועצה האזורית להימנע מלעשות כל פעולת בנייה כדי לחסום את דרך הכניסה לתחנת הדלק.

3.במקביל להגשת העתירה, הגישה העותרת בקשה ליתן צו ביניים.

4.במענה לבקשה למתן צו ביניים ארעי במעמד צד אחד, הורתי על קיום דיון בנוכחות הצדדים ביום 5.3.15 (למחרת הגשת העתירה).

בסוף אותו דיון, נעתרתי לבקשה לצו ביניים והורתי להימנע מביצוע בניית המדרכה בהיקף של כשישה מטרים, על מנת לא לחסום את הכניסה הקיימת לתחנה.

צו הביניים הותנה בהפקדת ערבות בנקאית על סך של 36,000 ₪ וערבות צד ג' של חברת סד"ש בסך של 150,000 ₪.

5.ביום 21.6.15 התקיים דיון מוקדם בעתירה והסתבר, כי בין לבין, הגישה העותרת ערר לוועדת הערר המחוזית, בנושא חוקיות ההיתר שניתן למועצה (להלן: "הערר").

בסוף אותו דיון קבעתי בהחלטתי כי:

"למניעת כל ספק, בתחילת דבריי יש להבהיר, כי אני סבור שהאינסטנציה הנכונה לקביעת השאלה האם ההיתר ניתן כדין ו/או האם הוא עומד בקנה אחד עם התכניות התקפות, היא החלטה שצריכה להתקבל ע"י וועדת הערר. אני תקווה כי וועדת הערר תתכנס בהקדם ותחליט החלטתה בשאלה זו, ובכך יהיה לקדם את ההליכים בתיק זה בצורה משמעותית.