עת"א 9258-05-14 צרפתי נ' ועדת השחרורים ואח'

לפנינו עתירה כנגד החלטת וועדת השחרורים (להלן: "הוועדה"), מיום 1.5.14, אשר דחתה את בקשת העותר לשחרור מוקדם.

העותר מרצה את מאסרו הראשון למשך 15 שנים בגין הריגה. העותר דקר למוות את המנוח, כשאשתו של המנוח נוכחת במקום וצופה בכל, על רקע חיכוך בין כלביהם.

כתב האישום ייחס לעותר עבירת רצח אך בסופו של יום, לאחר שמיעת הראיות, הוא הורשע בהריגה.

ערעורו של העותר לביהמ"ש העליון התקבל חלקית ועונשו הופחת מ- 17 ל- 15 שנות מאסר (ראה נספחים א-ד לעתירה).

ההליך והחלטת הוועדה נושא העתירה

1.ביום 24.4.14 התקיים דיון בבקשת העותר לשחרור מוקדם, שבו נכחו בני משפחת המנוח, אשר התנגדו לשחרורו על תנאי של העותר (ראה המכתב שצורף כנספח א' לתגובת המשיב ודברי אחותו של המנוח בוועדה).

2.ב"כ היועמ"ש התנגד לשחרורו המוקדם של העותר והתייחס לדו"ח הסוציאלי ממנו עולים מספר סימני שאלה. הוא הפנה לחומרת העבירה בה הורשע העותר ולנסיבותיה, בין היתר, לאור עדותו של עד הראייה רונן, כפי שצוטטה בפסק הדין, למידע מודיעיני שלילי אודות העותר, להתנגדותה של משטרת ישראל ולמסוכנות הנשקפת מהעותר.

3.בפני הועדה הונחו המסמכים הבאים:

• דו"ח סוציאלי המלמד כי העותר שולב במהלך מאסרו בהליכי טיפול קבוצתיים ופרטניים וסיים אותם בהצלחה. הוא השלים בגרויות, השתתף בפעילויות חינוך שונות בכלא והוא משולב במסגרת תעסוקתית במשך מספר שנים. העותר יוצא לחופשות סדירות של 72 שעות ללא חריגה ומשנת 2008 אין לו עבירות משמעת.

  יחד עם זאת ההתרשמות היא כי "חרף התנהלותו החיובית לעיתים במצבי לחץ וחוסר וודאות הוא זקוק לתמיכה והכלה, מערכת עם גבולות ברורים מיטיבה עמו והוא זקוק לליווי ותמיכה אינטנסיביים לאחר שחרורו" (ראה נספח ח' לעתירה).

• עמדת משטרת ישראל אשר מתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר לאור חומרת העבירה שביצע.