עת"א 6390-10-14 אדריס נ' מדינת ישראל

1.לפניי עתירה לביטול החלטת מפקד מחוז דרום בשירות בתי הסוהר מיום 18.9.14 המורה על הפסקה מינהלית של עבודות השירות של העותר וריצוי יתרת מאסרו מאחורי סורג ובריח.

2.ביום 7.1.14 הוטל על העותר עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בגין הרשעתו בעבירות תקיפה הגורמת חבלה ממשית, תקיפה סתם, איומים, חבלה במזיד ברכב, הפרת הוראה חוקית והיזק בזדון. ביום 5.3.14 התייצב העותר לריצוי עונשו. העותר טוען כי ריצה חודשיים מתקופת מאסרו אולם בשל עניינים רפואיים של אשתו ושלו, לרבות הצורך לעבור ניתוח אף, "נבצר" ממנו להתייצב להמשך ריצוי עונשו. עוד הוא טוען כי לאחר החלמתו פנה מיוזמתו לממונה עליו וביקש להסדיר את המשך ריצוי עונשו, אולם "לתדהמתו" נמסרה לו החלטה על הפסקת עבודות השירות. העותר טוען כי עדכן את הממונה לאורך כל התקופה על התקדמות הליך החלמתו. עוד הוא טוען כי ההחלטה על הפסקת עבודות השירות ניתנה מבלי שהוזמן לשימוע ומבלי שניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו. נטען עוד כי ההחלטה המורה על הפסקת עבודות השירות אינה סבירה, אינה מנומקת ולא ניתן להבין מתוכה מה הטעם שעמד ביסוד ההחלטה.

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

4.מן המסמכים שצורפו לתגובת המשיבה עולה, כי עם התייצבותו לביצוע עבודות השירות, הועמד העותר על הכללים החלים עליו כעובד שירות והוא התחייב לקיימם. חרף זאת, נעדר העותר מעבודתו לפרקי זמן ארוכים ללא אישור, וכבר בחודש אפריל נערכה עמו שיחת בירור ראשונה בה התחייב העותר לשפר את התנהלותו. בהמשך נתקיימה עמו שיחת בירור נוספת ביום 2.6.14 בגין היעדרויות רבות ללא אישור ותפקוד לקוי, והוא אף הוזהר כי ככל שלא ישפר את התנהלותו יוזמן לשימוע. שתי שיחות בירור נוספות התקיימו, בין היתר, בעקבות סילוקו ממקום העבודה ע"י המעסיק, תפקוד לקוי והתנהגות בלתי הולמת. החל מיום 6.7.14 הפסיק העותר להתייצב לעבודה ללא אישור. העותר הוזמן לשימוע ליום 28.7.14, ומשלא התייצב, הוזמן לשימוע נוסף ליום 8.9.14. גם לשימוע זה לא התייצב. בשל היעדרויותיו מן העבודה, ללא אישור, לרבות אי התייצבותו לעבודה החל מיום 6.7.14, ובשל אי התייצבותו למועדי השימוע, הוחלט על הפסקת עבודות השירות.

5.סיכום הדברים הוא, שהעותר נעדר מן העבודה מידי חודש לתקופות ממושכות ללא אישור וסולק ממספר ממקומות עבודה אליהם שובץ בשל תפקוד לקוי. חרף ארבע שיחות בירור שקוימו עמו, לא חל שיפור באופן התנהלותו, ומיום 6.7.14 חדל להתייצב. בהמשך לא התייצב לשני מועדי שימוע אליהם זומן. בחינת ההחלטה נשוא העתירה אל מול עובדות אלה מעלה כי לא רק שלא נפל כל פגם בשיקול דעתו של מפקד מחוז הדרום, אלא שנראה כי זה נהג עם העותר באורך רוח ובמידת הרחמים. העותר לא השכיל להפנים את ההתראות שניתנו לו ובחר להמשיך להתנהל לפי ראות עיניו, תוך העדפת ענייניו, יהיו אלה נחוצים ככל שיהיו, על פני ריצוי עונשו.

6.לא נעלמו מעיני טענותיו של העותר באשר למצבם הרפואי של אשתו ושלו. עיון במסמכים הרפואיים שצורפו לעתירה מעלה, כי מדובר במסמכים שעניינם לידת אשתו ביום 14.6.14 בלידה רגילה, ותעודות מחלה נוספות על שמו, כל אחת בת מספר ימים, בגין תלונות כלליות. בנוסף הומצאו תעודות רפואיות המורות על אשפוז אלקטיבי ביום 8.7.14 לצורך ניתוח מחיצת האף בשל קושי בנשימה ממנה הוא סובל "מזה שנים רבות". אין בתעודות אלה כדי להצדיק את היעדרותו של העותר מעבודתו ללא אישור מוקדם, ובוודאי שאין בהן כדי להצדיק הפסקת הגעתו לעבודה לתקופה של למעלה מחודשיים עד שעלה הרצון מלפניו לחזור לעבודה. ויודגש, על העותר הוטל עונש מאסר בפועל, והיה עליו לרצותו באופן מלא וקפדני, עד להשלמתו. "מקום שנאשם אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנילווה לעבודות השירות, לא נותרה ברירה אלא לבטל חלופה עונשית זו ולהפנותו לריצוי עונש מאסר ממש..." (((רע"ב 4028/04 רונן לוי נ' שירות בתי הסוהר- הממונה על עבודות השירות, 22.6.04).

7.יש לדחות גם את טענותיו של העותר לאי זימונו לשימוע. הזמנה לשימוע נשלחה לו ביום 18.6.14, ומועד השימוע הודע לו אישית לפחות פעמיים בשיחות הבירור שנערכו עמו ביום 22.6.14 וביום 25.6.14. משבחר שלא להתייצב למועדי השימוע, אין הוא יכול להישמע בטענה כי לא ניתנה לו ההזדמנות להשמיע את טענותיו.

8.לסיכום, לא נפל כל פגם בהחלטת מפקד מחוז הדרום בשב"ס, ויש לדחות את העתירה.

העותר יתייצב לריצוי יתרת עונשו ביום 28.12.14 בשעה 10:00, בבית הסוהר דקל.

מזכירות בית המשפט תעביר ההחלטה לב"כ הצדדים ותוודא טלפונית קבלתה.