עת"א 58120-06-16 ג.(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

בפני עתירת אסיר במסגרתה מבוקש ליתן צו המורה למשיב לשלב את העותר בסבב חופשות.

העותר, בן 37, מרצה מאסרו השישי בגין עבירות התפרצות, גניבה, שימוש ברכב ללא רשות, עבירות תעבורה וקשר לביצוע פשע. ריצה מאסרים קודמים בגין עבירות גניבה, איומים ותקיפה. שפוט לתקופה של שנתיים ו-6 חודשים מיום 8.3.15 (מועד מעצרו). תאריך שחרור מלא 7.9.14.

העותר טוען כי התנהגותו במאסר זה היא ללא רבב והינו אסיר חיובי הנוטל חלק פעיל ואינטנסיבי בקבוצות טיפול ושיקום ואף לשיטת גורמי הטיפול נראה כי הינו במגמת שיקום אמתית וכנה. על כן, נטען כי תמוהה התנגדות המשיב לבקשתו להשתלב בסבב חופשות ככל אסיר אחר. נטען כי התנגדות המשיב נעוצה במידע מודיעיני שתכנו אינו גלוי לעותר ואינו נתמך בתשתית ראייתית. כן נטען כי החלטת המשיב אינה סבירה ומחייבת התערבות של ביהמ"ש. נטען כי המידע המודיעיני מתייחס ככל הנראה לחודש אפריל, עוד לפני שהעותר יצא לחופשה מיוחדת בחודש אפריל, לה הסכים המשיב חרף קיומו של המידע, ועל אף האמור במידע לא אירע דבר, העותר לא ביצע עבירה כלשהי ולא היה מעורב בפעילות עבריינית ושב מחופשתו בזמן. לכן נטען כי המידע הוזם והופרך כליל, עוצמתו חלשה והוא ברף הנמוך של מידע מודיעיני, אם בכלל. עוד נטען כי מתן חופשה לעותר יאזן בין הגנה על שלום הציבור ובטחונו מפני מסוכנותו הלכאורית של העותר ומאידך יאפשר לעותר חופשה שהגם שהינה פריבילגיה נטילתה צריכה להיעשות לאחר שקלול כל האינטרסים באופן זהיר ומדוד. נטען כי פתרון מעשי לכך יכול להיעשות למשל במתן חופשות תחת מגבלות ותנאים מסוימים שעם הזמן ניתן יהיה להסירם.

המשיב טוען כי מדובר באסיר המרצה מאסר שישי, בעל עבר פלילי אשר החל מאז היותו נער. במאסרו הנוכחי שולב בקבוצות טיפוליות, השתתף בכל המפגשים וניכר שהתחבר לתכנים המועלים, שיתף על העבירות והגורמים שבבסיס ביצוע העבירות. כן ניכר שהינו בעל נטייה לחפש קיצור דרך כאשר נתקל בבעיות. הגורמים הטיפוליים בכלא סבורים שהעותר הינו בעל כוחות ויכולת לשינוי אך נמצא בראשיתו של התהליך הטיפולי וזקוק להעמקה בדפוסי התנהלותו הבעייתיים. על כן, ולאור מעורבותו בפלילים מגיל צעיר והיותו רצידיביסט, התרשמו הגורמים הטיפוליים כי מסוכנותו הינה גבוהה בשלב זה ואין לאשר שילובו בחופשות כעת.

לטענת המשיב, משגורמי הטיפול קובעים בצורה חד משמעית שמסוכנותו של העותר מוערכת כגבוהה ועומדת בעינה, הרי שהחלטת המשיב שלא להוציאו לחופשות הינה סבירה ולא נפל בה פגם. כן נטען כי משטרת ישראל מתנגדת אף היא ליציאתו לחופשה והוצג מידע סודי שעניינו המשך פעילות פלילית וקשרים עם עבריינים. נטען כי מעמדת המשטרה עולה כי אם המידע הסודי היה מופץ בטרם יציאתו של העותר לחופשה החריגה, משטרת ישראל הייתה מתנגדת אף להוצאתו לחופשה מיוחדת. המשיב טוען כי משקיים בעניינו של העותר מידע מודיעיני עדכני, בנוסף להתנגדות גורמי הטיפול והיחידה, הרי שהחלטת המשיב שלא לאפשר יציאתו לחופשות אינה חורגת ממידת הסבירות הנדרשת באופן שמצדיק התערבות.

דיון ומסקנות:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החומר שהוגש לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה שכן לא נפל בהחלטת המשיב פגם המצדיק התערבות.

החומר שהוגש לעיוני מצביע על המשך פעילות פלילית וקשרים עם עבריינים, כפי שטוען המשיב. מדובר במידע עדכני. בנוסף, כמפורט לעיל, גם הגורמים הטיפוליים בכלא סבורים שמסוכנותו של העותר נותרה גבוהה בשלב זה. נדגיש לעניין המידע כי היו בו שני רכיבים. האחד התייחס למועד מסוים, שחלף. ואולם עיקרו של המידע עוסק במערכת קשרים עם גורמי פשיעה מחוץ לכלא. רכיב מידע זה רלוונטי לבקשת האסיר לצאת לחופשה.

המלצת הגורמים המודיעיניים והטיפוליים הינה שיקול שיש להביא בחשבון, זאת בשל הצורך לבצע את האיזון הראוי בין שני אינטרסים עיקריים: האינטרס של האסיר לצאת לחופשה, מן העבר האחד, ואינטרס ההגנה על הציבור, מן העבר האחר. יציאה לחופשה אינה זכות מוקנית אלא טובת הנאה הנתונה לשיקול דעתו של הגורם המוסמך (ראו לעניין זה: רע"ב 1017/13 גבריאלוב נ' שירות בתי הסוהר (החלטה מיום 26/06/13); רע"ב 438/15 גיא וברמן נ' מדינת ישראל (23/2/15)). על בית המשפט לבחון, בהקשר זה, את חוקיות ואת סבירות הפעלת שיקול דעתם של הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר (ראו: רע"ב 3818/13 חפוטה נ' משטרת ישראל (החלטה מיום 28/10/13)).