עת"א 56716-06-15 מילרד(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

העותר מלין על התאריך שנקבע לו כתאריך קובע לשחרור מנהלי על תנאי. העותר טוען כי קיבל הודעה מראש חטיבת כליאה ולפיה שונתה שיטת החישוב של תקופת השחרור המנהלי (אם וכאשר) באופן שהרע את מצבו לעומת המצב הקודם, כך שהוא "מפסיד" 14 יום של שחרור מנהלי אם הוועדה לשחרור על תנאי תחליט להעניק לו שחרור על תנאי ,או אם יוחלט על שחרור מנהלי.

בהודעה הראשונה שקיבל העותר תאריך השחרור המנהלי היה 28/5/16 ואילו לפי ההחלטה המאוחרת ששינתה את אופן החישוב תאריך השחרור המנהלי הוא 11/6/16.

למרות שבכתב התשובה של המשיבים צוין כי ההחלטה על אופן חישוב התנאי המנהלי הוקפאה והיא תיכנס לתוקף רק ביום 1/1/16 עמד העותר על דיון עקרוני בעתירה. העותר מסכים שאין לו זכות קנויה לשחרור מנהלי, אך טוען כי למרות זאת הוא זכאי לעתור נגד החלטה מנהלית ככל שאיננה עומדת בכללים שנקבעו וביניהם, הכלל ששינוי מדיניות מעין זו לא יחול רטרואקטיבית אלא מיום השינוי ואילך.

העותר שעיסוקו בעבר היה עו"ד, הינו אסיר פלילי המרצה עונש מאסר של 3 שנים, לאחר שהורשע במסגרת הסדר טיעון, בשורה ארוכה של עבירות : מרמה, עושק, זיוף מסמכים והפצתם, התחזות לאחר, מסירת ידיעות כוזבות, איסור בתיווך בניגוד לחוק השתלת איברים, סיוע וניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועוד כמפורט בכתב האישום המכיל 5 אישומים שצורף כנספח לכתב התשובה. מסווג בקטגוריה ב/1.

על פי האמור בכתב התשובה תאריך השחרור המלא 10/7/17, תאריך שחרור מנהלי 22/5/17, תאריך 2/3 מנהלי – 21/5/16.

כתב התשובה :

טענתו של העותר הינה תיאורטית, כללית וצופה פני עתיד ואין מקומה במסגרת עתירה פרטנית של אסיר.

אין ספק כי מהותה של עתירה מנהלית לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) התשל"א – 1971, הינה עתירה פרטנית הנוגעת לכל עניין הנוגע למאסרו או מעצרו של העותר ומטרתה מתן מענה פרטני.

לעיתים ישנן השלכות רוחב להחלטה פרטנית, ועובדה זו איננה צריכה כשלעצמה דיון בענינו הפרטני של האסיר העותר,אך ככלל, כאשר מבקשים לתקוף באופן כללי מדיניות, שאין לה השלכה פרטנית מעשית לעניינו של העותר, המסגרת של עתירה לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהראיננה מתאימה.

העותר מבקש לתקוף את ההוראה שעניינה "חישוב בסיסי של תקופת מנהלי לתקופת 2/3 ממאסר". במקרה שבפני, בהנחה שהנתונים המפורטים בנספח א' לכתב התשובה מדויקים, הרי שיש מקום לדחות את העתירה על הסף.

העותר טוען כי תאריך השחרור המנהלי הנכון מבחינתו, כפי שהודע לו בהודעה הראשונה הוא 28/5/16 והבקשה בעתירה הינה שהתאריך לא ישונה ליום 11/6/16 כפי שהודע לו בהודעה השנייה.