עת"א 5591-10-15,עת"א 5639-10-15

1.העותרים, עצירים מנהליים עפ"י צווי מעצר מנהליים שהוצאו ע"י שר הביטחון ביום 4/8/15, מלינים על העברתם מהאגפים התורניים בהם היו מוחזקים (עותר 1 בכלא איילון ועותר 2 בכלא רימונים) מאז הוצאת צווי המעצר ועד יום 7/10/15, לכלא אשל.

2.צו המעצר המנהלי שהוצא נגד העותר 1 אושר על ידי ביום 20/9/15 וצו המעצר המנהלי שהוצא נגד העותר 2 אושר היום על ידי (ראה עת"א 19468-08-15 ועת"א 12309-08-15 בהתאמה).

3.במקביל להגשת העתירות ביקש ב"כ העותרים לעכב את ביצוע ההעברות. ביהמ"ש החליט לעכב את ההעברות עד החלטה אחרת אך העותר 1 כבר הועבר לכלא אשל, והוא מוחזק שם באגף הפרדה, ואילו העותר 2 נשאר במקום מעצרו בכלא רימונים.

4.ב"כ העותרים טוען כי העברת העותרים נעשתה שלא כדין שכן אין מחלוקת ששר הביטחון חתם על צווי המעצר המנהליים לפיהם יוחזקו העותרים בכלא אשל רק ביום 8/10/15, דהיינו, יום לאחר ההחלטות נושא העתירה.

5.לטענת ב"כ העותרים, משפחותיהם מתגוררות במרכז הארץ והעברתם לכלא אשל תקשה על בני משפחותיהם לבקרם. כן נטען שהעברת העותרים באופן פתאומי, ללא כל סיבה נראית לעין, תגדע את שגרת יומם באגף התורני ותפגע קשות בחופש הדת שלהם.

6.המשיב טוען בכתב התשובה שאמנם העברת העותרים בוצעה בשגגה מבלי שהוצאו צווי מעצר חדשים ע"י שר הביטחון, אך אין בכך כדי לבטל את ההעברות שכן עובר להוצאת הצווים החדשים הוצגו בפני שר הביטחון המידעים החסויים שמצדיקים, לטענת המשיב, את העברת העותרים, אשר הוצגו גם בפני, ושבקשר אליהם שמעתי דברים מפי ב"כ המשיב ללא נוכחות ב"כ העותרים.

7.המשיב טוען בסעיפים 9-8 לכתב התשובה, תוך הסתמכות על ההחלטה ברע"ב 1004/12 אבוטבול נ' מדינת ישראל, שאין לאסיר זכות קנויה על מקום כליאתו והעברתו לכלא אחר לא מבססת עתירה. לטענתו, העברת העותרים לא תמנע מבני משפחותיהם לבקר אצלם אלא, עפ"י הנטען בעתירות, רק תקשה עליהם.

8.במעמד הדיון בפני טענה ב"כ המשיב שהוחלט להעביר את העותרים לכלא אשל מנימוקים שמופיעים במידעים החסויים שהוצגו בפני שר הביטחון ובפניי.

ב"כ העותרים מעלה ספק בדבר הצגת המידעים בפני שר הביטחון עובר להוצאת הצווים החדשים שכן בכל אחד מהצווים לא נזכרו נימוקים נוספים אלא נכתב רק "בהתאם לצרכי שב"ס".