עת"א 52774-06-15 היועץ המשפטי לממשלה נ' פתחי געברי(אסיר) ואח'

בפנינו עתירתה של המדינה, המופנית כנגד החלטת ועדת שחרורים שמקום מושבה בכלא דמון, בראשות כב' השופט העמית דר' מרדכי ארגמן, שניתנה ביום 16/6/15 ואשר הורתה על שחרורו המוקדם של המשיב 1 בהתאם להוראות חוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א – 2001. יוער כי לישיבת ועדת השחרורים מיום 16/6/15 קדמה ישיבה אחרת של ועדת השחרורים, במותב שונה, שדנה בעניינו של המשיב ודחתה את מועד הדיון מאחר ולא הובאו לעיונה, עקב תקלה, מידעים מודיעיניים בעניינו של המשיב. כאמור, בישיבה ביום 16/6/15 הוצגו המסמכים, הושלם הטיעון, וועדת השחרורים הורתה על השחרור המוקדם. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו.

מעת שהוגשה העתירה עוכב שחרורו של המשיב והוא נתון עדיין במאסר.

המשיב מרצה מאסר של 40 חודשים לאחר שהורשע בעבירות נשק. זהו מאסרו השני, ואולם מאסרו הראשון לתקופה ממושכת. למאסר זה קדם מאסר שנגזר על המשיב לתקופה של 34 ימים לאחר שהורשע בעבירת ביטחון שעניינה הפרת הכרזת שטח סגור – איסור יציאה, עבירה לפי סעיף 90(ו) בצו בדבר הוראות בטחון (יהודה ושומרון) (מס' 378) תש"ל – 1970. מאסרו הנוכחי נגזר עליו ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים לאחר שהורשע בשתי עבירות של סחר בנשק לפי סעיף 144(ב)(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

ועדת השחרורים עיינה בחומר חסוי ואולם קבעה כי לא ניתן ללמוד מהחומר החסוי כי שחרורו של העותר יסכן את שלום הציבור. בנסיבות אלו הורתה על שחרורו המוקדם. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו.

בחנו את המידעים שהוצגו לעיוננו, חלקם מחודשים אפריל ומאי 2015. מבלי לפרט את תוכנם של המידעים, נעיר כי בעיקרם של דברים מצביעים המידעים על התנהגות כוחנית של המשיב בכלא כלפי אסירים אחרים. עם זאת יודגש כי אין במידעים פירוט על ביצוע עבירות פליליות בתחומי הכלא (הגם שמידע מס' 1897169 מהווה עבירה, יש לראותו בעיקר כאירוע משמעתי). יצוין עוד כי בדו"ח שהוכן לועדת השחרורים, צוין כי המשיב עובד במטבח וללא עבירות משמעת.

מכאן שיש לבחון את שאלת מסוכנות המשיב.

ככל שהדבר נוגע למידעים, הגם שהתנהגותו של המשיב אינה "מושלמת", הרי שניתן לראות שהעותר ממשיך לעבוד במטבח ולא ננקטו כנגדו הליכים משמעתיים. מכאן שגם שב"ס לא ראה חומרה יתרה באותם אירועים העולים מהמידעים. ככל שהדבר נוגע למסוכנות, כפי שעולה מהחומר שהוצג לעיוננו, לומדת העותרת על המסוכנות בעיקר בשים לב לעבירה שבביצועה הורשע המשיב.

אין חולק כי סחר בנשק אכן מלמד על מסוכנות. הדבר נכון אולי אף בצורה ממשית יותר כאשר מדובר בנאשם שהוא תושב חברון, על כל המשתמע מכך. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי ועדת שחרורים, במותב אחר, שחררה שחרור מוקדם נאשם אחר באותה פרשה (עותמאן מוחמד אברהים, נאשם מס' 2 בת"פ 24548-06-13). אמנם לעותמאן יוחסה רק עבירה אחת של סחר בנשק - להבדיל משתי עבירות שבביצוען הורשע המשיב שבפנינו - ועד כמה שעולה מפרוטוקול ועדת השחרורים לא היו מידעים כלשהם בעניינו של עותמאן, ואולם ניתן ללמוד מהאמור כי עצם העובדה שאותו אסיר, שגם הוא תושב חברון, הורשע בעבירה של סחר בנשק, לא מנעה את שחרורו.

נזכיר עוד לעניין זה, כי שאלת המסוכנות אינה נמדדת אך ורק לפי העבירה בה הורשע האסיר, אלא שעל ועדת השחרורים לבחון עד כמה קיים סיכון שלאחר שחרורו יחזור האסיר לבצע עבירות. לא ניתן לומר כי לאור העובדה שאדם ביצע עבירה חמורה, כי אז קיימת חזקה שיחזור ויבצעה לאחר שחרורו. שאם כך הם פני הדברים, כי אז לא היה מקום לשקול כלל שחרורם של אסירים המבצעים עבירות חמורות [רע"ב 10844/08 פלוני נ' מדינת ישראל (1.2.09)]. יפים לעניין זה דברי השופט ת' אור, בבג"ץ 1920/00 גלאון נ' ועדת השחרורים, פ"ד נד(2) 313, 324-323 (2000):

"אכן, אופייה של העבירה, כשלעצמה, אין די בו, בדרך-כלל, כדי להסיק שאין האסיר ראוי לשחרור מוקדם. אולם ישנם סוגי עבירות, אשר אופיין החמור והמיוחד ודרך ונסיבות ביצוען, עשויים להצביע, כשלעצמם, על מסוכנותו של האסיר ועל החשש מפגיעה בביטחונו של הציבור כפועל יוצא משחרורו המוקדם (ראו בג"ץ 281/61 שם טוב נ' ועדת השחרורים שליד שירות בתי-הסוהר [5], בעמ' 2063)".