עת"א 48533-11-14 נ' (אסיר) ואח' נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר

העותרים הם אב ובנו אשר הורשעו בעבירות מין קשות כלפי קרובת משפחתם שהיא אחייניתו של האב ובת דודתו של הבן.

בן משפחתם (בנו של האב ואחיו של האח) נפטר אתמול והלווייתו נקבעה להיום בשעה 14.00 בבית העלמין בבת ים.

עובר להגשת העתירה, הוגשה לפי טענת העותרים בקשה לאפשר ביקורו של אותו בן משפחה שלא נענתה.

מנגד טוענים המשיבים כי רק האב ביקש את הביקור ונאמר לו שהוא יוכל לצאת בליווי אך הוא סירב. מצד הבן לא נתקבלה בקשה.

אדגיש כבר עתה כי העותרים מסרבים להוצאתם בליווי ללוויה.

בעתירה זו הם מבקשים לאפשר להם הן להשתתף בלוויה והן לשבת שבעה בדירה בבת ים ולחלופין לשבת לפחות יומיים מתוך שבעת הימים באותה דירה.

המשיבים מתנגדים נוכח חומרת העבירות שביצעו העותרים ובעיקר נוכח העובדה כי מדובר בקרובת משפחה שנפגעה ובמסגרת ההליך הפלילי הדגישה בעמדתה כי אינה רוצה כל קשר איתם והיא מקווה שיבואו על עונשם.

נטען כי קיים חשש שיתקיים מגע בין אותה קרובת משפחה לבין העותרים, ובהיותה קטינה, יגרם לה נזק נפשי ממשי.

עוד נטען כי לא ניתן היה נוכח קוצר הזמנים לקבל את עמדת ועדת אלמ"ב ומב"ן כמתחייב לגבי בקשה לחופשה רגילה, אולם נעשו בירורים שונים ישירות באמצעות ב"כ המשיבים.

המשיבים ביקשו להציג בפני בית המשפט באופן חסוי את אותם בירורים, אולם ב"כ העותרים התנגד.

נוכח האמור, טענה ב"כ המשיבים להסתמכות על חזקת התקינות המינהלית.

בתגובה לטענות אלו, טען ב"כ העותרים כי המשיבים היו משוחררים בתנאים ואף לא במעצר בית מלא במשך כל תקופת ניהול ההליך המשפטי, עד לסיום הליכי הערעור בבית המשפט העליון.

שקלתי את טיעוני הצדדים בכובד ראש על כל נסיבותיהם ולפי החומר שהוצג בפניי שאיננו חומר מלא, נוכח נסיבות העניין וקוצר הזמן.

סבורני כי יש צורך באיזון בין צרכי הצדדים, מחד הצורך של העותרים להשתתף בלווית קרוב משפחתם מדרגה ראשונה שנפטר עקב מחלה ומאידך הצורך להגן על האינטרס הציבורי ובפרט זה הנוגע להגנת המתלוננת ושלומה הנפשי.