אומזגין נ' נציב שירות בית הסוהר - הממונה על עבודות השירות - מחוז דרום

1.עתירה זו מכוונת נגד החלטת מפקד מחוז דרום בשירות בתי הסוהר, מיום 8.10.15, לפיה העותר יפסיק לעבוד בעבודות השירות שנגזרו עליו, וירצה את יתרת עונשו – 96 ימים – בבית הסוהר. ההחלטה נומקה בכך שהעותר לא התייצב באופן סדיר לביצוע עבודות השירות ונעדר מהן פעמים רבות ללא אישור.

2.עסקינן בשישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, שנגזרו על העותר ביום 2.6.14 על ידי בית משפט השלום באילת, במסגרת כתב אישום מתוקן שייחס לו עבירות התפרצות למקום מגורים וגניבה.

3.אין זו הפעם הראשונה בה מחליט המשיב להפסיק עבודות שירות אלו, מאז החל העותר בביצוען ביום 22.10.14. ביום 21.4.15 החליט המשיב על הפסקה מינהלית של העבודות, לאחר שהעותר נעדר פעמים רבות ממקום העבודה (בבית אבות בקריית מנחם בירושלים) ללא שדיווח על כך ובלא שקיבל את אישור המפקח להיעדרויותיו, ולאחר שהיעדרויות אלה נמשכו חרף שלוש שיחות בירור ושני שימועים אליהם זומן העותר (ביום 11.3.15 וביום 13.4.15).

4.העותר עתר לבית משפט זה נגד ההחלטה הראשונה בדבר הפסקת עבודות השירות (עת"א 33279-05-15). בפסק הדין מיום 16.6.15 החליט בית המשפט לקבל את העתירה, לפנים משורת הדין, למרות שקבע כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב. בית המשפט נימק את קבלת העתירה בשני טעמים: ראשית, הסברי העותר לפיהם נעדר מעבודות השירות בשל עומס נפשי כבד ביותר שנגרם לו ולרעייתו, שהייתה בהיריון, כתוצאה מכך שהתברר ששניהם נושאים גן של מחלה קשה המקימה סיכוי של 25% לכך שהוולד יחלה באותה מחלה; שנית, על מנת לאפשר לעותר, לאשתו ולתינוק שייוולד להיות ביחד כך שהתינוק לא ייוולד שעה שאביו מרצה עונש מאסר. עוד נאמר בפסק הדין "כי העותר הודיע בכתב עתירתו וכך גם בדיון היום, כי הוא מתחייב לבצע את עבודות השירות כהלכתן, וכי הוא יודע כי במידה ולא יבצע אותן הוא צפוי למאסר ולא תינתן לו הזדמנות נוספת".

5.אלא שגם החסד לו זכה העותר מבית המשפט בעתירה הקודמת, לא הועיל להביא לביצוע יתרת עבודות השירות כסדרן. העותר שב לריצוי יתרת העבודות (בבית חולים "נופי קטמון" בירושלים) ביום 21.6.15, אך חרף הבטחתו המשיך להיעדר לפרקים ממקום העבודה ללא רשות. בחלוף כחודש הועבר על פי בקשתו ל"מרכז הטניס" הסמוך למקום מגוריו, אך גם מהעבודה במקום זה נעדר תכופות. העותר טען כי הוא סובל מכאבי גב, ולפיכך הוזמן לוועדה רפואית ביום 19.8.15, אליה הגיע ללא מסמכים רפואיים. משכך, הוזמן לוועדה רפואית נוספת ביום 26.8.15 ולשימוע ביום 21.9.15 בקשר לכוונה להורות על הפסקה מינהלית נוספת של עבודות השירות. במהלך השימוע ויתר העותר על זכותו להיות מיוצג על ידי עורך דין, וטען בין היתר: "היה לי בעיות גב... יש לי בעיות עם אשתי, הלכתי איתה לשערי צדק... יש ימים שלא באתי מסיבות אישיות. נולד לי ילד. אני מבקש שתסלחו לי. אני חייב לצאת לעבודה. אני חייב לעשות מאמצים. אין לי מה להגיד. אתם צודקים. מבקש מחילה". בגיליון השימוע צוין כי העותר לא עמד בהתחייבותו לבית המשפט בעתירה הראשונה, התנהג בצורה לא תקינה במקום העבודה, וחזר לדפוס ההתנהגות של היעדרויות בלתי מוצדקות, וכל זאת למרות שהוזהר שוב לאחר פסק הדין (בשיחת בירור מיום 3.8.15) באשר להשלכות התנהגותו, ולמרות שנקבע על ידי רופא שב"ס בוועדה הרפואית כי אין מניעה רפואית להמשך עבודתו של העותר. העותר אף לא השיב לפניות המפקח שניסה לאתר אותו, ואילץ את רכזת עבודות השירות לשוחח עם אביו, לאחר שהעותר לא השיב לטלפונים. מטעמים אלה המליץ עורך השימוע על הפסקה מינהלית של עבודות השירות. המלצתו אושרה על ידי מפקד מחוז דרום בהחלטתו מיום 8.10.15.

6.בעתירה טוען העותר כי בחלק ניכר מהימים בהם לא התייצב לעבודות השירות, הוא היה מצוי בחופשת מחלה עקב בעיות הגב שלו, ובקשר לכך המציא למשיב מסמכים רפואיים ואישורי מחלה. עוד לטענתו, בימים בהם לא שהה בחופשת מחלה, נבע הדבר ממצוקה כלכלית קשה אליה נקלע לאחר הולדת בנו (שלשמחת כולם נולד בריא) והצורך הבסיסי לזון את התינוק ואת רעייתו, המצויה בחופשת לידה. אם יאלץ לבצע את יתרת ימי עבודות השירות במאסר מאחורי סורג ובריח, ימיט הדבר אסון כלכלי על אשתו ועל בנו התינוק, ויותיר אותם ללא תמיכה כלכלית בסיסית וללא משענת לסיפוק צרכי קיומם. לפיכך מבקש העותר מבית המשפט הזדמנות נוספת לחזור לעבודות השירות, אף שמודה הוא כי "הפר במידת מה את הבטחתו כפי שנמסרה בעתירתו הקודמת" (סעיף 19 לעתירה).

7.למרות ההבנה למצוקה האישית והמשפחתית בה שרוי העותר, אין בידי בית המשפט לסייע לו הפעם, ואין מנוס מדחיית עתירתו. כאמור, בית המשפט נהג כבר פעם אחת עם העותר לפנים משורת הדין, ולמרות שלא נמצא כל פגם משפטי בהחלטה הקודמת של המשיב על הפסקת עבודות השירות, הוחלט לקבל את העתירה הקודמת ולאפשר לעותר להמשיך בעבודות השירות. ברקע פסק הדין הקודם ניצבה התחייבותו המפורשת של העותר לבצע מכאן ואילך את עבודות השירות בצורה נאותה, וכן הצהרתו "כי הוא יודע כי במידה ולא יבצע אותן הוא צפוי למאסר ולא תינתן לו הזדמנות נוספת". בנסיבות אלו, אין מקום לתת לעותר הזדמנות נוספת, גם אם בפיו הסברים נוגעים ללב באשר לסיבות אשר בעטיין המשיך להיעדר באופן תכוף ובלתי מדווח מעבודות השירות. יפים לכאן הדברים שנאמרו ברע"ב 8648/04 הרץ נ' נציב בתי הסוהר (23.9.04): "עבודות שירות מהוות חלופה לעונש מאסר בפועל, וניתנות בידי נאשם כפריבילגיה אפשרית שנועדה למנוע את כליאתו בין סורג ובריח. מקום שנאשם אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנילווה לעבודות השירות, לא נותרת ברירה אלא לבטל חלופה עונשית זו ולהפנותו לריצוי עונש מאסר ממש לגבי יתרת העונש שנותר".

8.אשר לטענת העותר כי היעדרויותיו לאחר פסק הדין הקודם נבעו מכאבי גב, והוכרו כמוצדקות בתעודות רפואיות מרופא קופת חולים אותן המציא למשיב: העותר הציג לבית המשפט תעודות מחלה לגבי 22 ימים בלבד (3 ימים בחודש יוני 2015; 12 ימים בחודש יולי 2015; 7 ימים בחודש אוגוסט 2015). לעומת זאת, מספר ימי ההיעדרות של העותר מאז שב לעבודות השירות בעקבות פסק הדין הקודם, עומד על 45 ימים (5 ימים בחודש יוני 2015; 14 ימים בחודש יולי 2015; 17 ימים בחודש אוגוסט 2015; 9 ימים בחודש ספטמבר 2015). נמצא כי אפילו היה המשיב מכיר בכל תעודות המחלה שהמציא העותר, עדיין קיימים 23 ימים של היעדרות בלתי מוצדקת. אלה כשלעצמם שוללים התערבות של בית המשפט בהחלטת המשיב. לא זו אף זו – ומעבר לצורך: בהתאם לחוות דעת רפואית של רופא שב"ס, אין באישורי המחלה שהציג העותר כדי להצדיק את הימנעותו מלהתייצב לעבודות השירות.

9.השורה התחתונה היא שהעותר נעדר ללא אישור במשך 137 ימים מאז החל לרצות את עבודות השירות, וזאת מלבד הימים אשר לגביהם הציג אישורי מחלה. אמנם חלק מימי ההיעדרות "נמחלו" לעותר במסגרת פסק הדין שניתן בעתירתו הקודמת. אולם, "מחילה" זו הסתמכה על הצהרת והבטחת העותר לבצע מכאן ואילך את עבודות השירות באופן סדיר. משהתברר כי העותר אינו עומד בדיבורו, צדק המשיב כאשר החליט על הפסקת העבודות.