עת"א 4537-06-15 מוסלמני(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

עתירה זו מופנית כנגד החלטת ועדת השחרורים שמקום מושבה בכלא דמון, בראשות כב' השופט העמית ד"ר מרדכי ארגמן, אשר דחתה את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם על תנאי ברישיון. יצוין כי אין מדובר בהליך ראשון. בקשתו של העותר נדונה בעבר בוועדת שחרורים קודמת בראשות הנשיא (בדימוס) השופט אהרן מלמד. בדיון שהתקיים ביום 14.4.15, ובהמשך ביום 19.5.15, דחתה ועדת השחרורים אז את הבקשה, מאחר ולא הוצגה בפניה כל תכנית לליווי מתאים, ובמיוחד בתחום של עבירות התעבורה. מאחר והועדה דאז שוכנעה כי קיימת מסוכנות משחרורו של העותר, נדחתה בקשתו. כנגד החלטת אותה ועדה הוגשה עתירה, עת"א 40667-04-15, שנדונה בבית המשפט המחוזי בחיפה (בפני מותב שונה). במסגרת הדיון שם הוסכם כי עניינו של העותר יוחזר לדיון בפני ועדת שחרורים, כדי לאפשר להציג בפניה תכנית שיקומית מתאימה.

כאמור, התקיים דיון בפני ועדת שחרורים במותב שונה מוועדת השחרורים הקודמת, וביום 26.5.15 נדחתה שוב הבקשה לשחרור מוקדם. מכאן העתירה שבפנינו.

ועדת השחרורים מצאה כי הרשעותיו הקודמות הרבות של העותר מצביעות על מסוכנות. הגם שהוצגו בפניה תכניות טיפול, סברה ועדת השחרורים כי אין בכך די כדי לאיין מסוכנות. בסיכומו של דבר דחתה, כאמור, את בקשתו של העותר.

ב"כ העותר טען כי נפלו פגמים בהחלטת ועדת השחרורים. ועדת השחרורים התבססה על דו"ח עדכון שהוכן ע"י גורמי הטיפול של שב"ס בחודש ינואר 2015. לא הובא בפני הוועדה דו"ח עדכון מחודש מרץ 2015, שם צוין, בין היתר, כי העותר "היווה גורם חיובי שתרם לאווירה הקבוצתית, ניכר כי היה פנוי ללמידה ובעל מוטיבציה להתבוננות עצמית". עוד נטען כי ועדת השחרורים לא עודכנה בעובדה שהעותר יוצא לחופשות ושככלל, התנהגותו חיובית. ב"כ העותר העלה גם שורה של טענות לעניין האופן שבו ראתה ועדת השחרורים את תכנית השיקום. יצוין כי בנוסף לתכנית השיקום אצל מטפל, כפי שהוצגה לועדת השחרורים, יצר העותר קשר עם עמותת "אור ירוק". נמסר כי ככלל, ניתן יהיה לקלוט אותו לתכנית טיפולית בתחום עבירות התעבורה, ואולם זאת רק לאחר שחרורו ממאסר ובמועד בו תיפתח השתלמות מתאימה. ב"כ העותר סבר כי היה בכך מענה מספיק לשם מניעת מסוכנות העותר וכי ועדת השחרורים טעתה כאשר לא הביאה דברים אלו בחשבון.

לאחר שבחנו את החלטת הועדה ואת כל החומר שהוצג לעיוננו, סבורים אנו כי אין מקום להתערב במסקנה אליה הגיעה הועדה, הגם שמטעמים שונים במקצת מאלו שהיו בבסיס החלטת ועדת השחרורים.

ראשית נבהיר, כי הכלל הוא שבית משפט לעניינים מנהליים מתערב בהחלטת ועדת שחרורים רק אם זו חרגה מסמכותה, או שנפלו פגמים בהליך קבלת החלטתה, או במקרים בהם ההחלטה היא בלתי סבירה בצורה קיצונית. ראו לעניין זה: רע"ב 3686/10 סמיר גנאמה נ' ועדת השחרורים,  (טרם פורסם, ניתן ביום 9/12/10):

"יודגש כי בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים אינו פועל כערכאת ערעור על החלטת הוועדה, אלא הוא בוחן את החלטת הוועדה כהחלטה מינהלית, ומכאן שהתערבותו של בית המשפט תיעשה רק במקרים בהם קמה עילה מאלה המאפיינות את המשפט המינהלי כנגד החלטת הוועדה. על בית המשפט לשמור על מרחב של שיקול דעת לוועדה בהחלטתה לגבי שחרור אסירים, ולהתערב בהחלטותיה רק אם הן לוקות בחוסר סבירות קיצוני (ראו בין השאר: עע"א 2/83 ועדת השחרורים נ' אסיאס, פ"ד לז(2) 688 (1983); בג"ץ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים נ' ועדת השחרורים, פ"ד נה(2) 838, 871 (2001); רע"ב 4570/02 מחאמיד נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 236 (2002)).

סבורים אנו כי במקרה שבפנינו אכן נפל פגם בהליך הדיון בפני ועדת השחרורים, כאשר לא הוצג לועדת השחרורים דו"ח העדכון של גורמי הטיפול מיום 24.3.15, אשר הצביע על ראשית השתלבותו של העותר בהליך שיקומי ובצורה חיובית. עוד לא עודכנה הועדה כי העותר יוצא לחופשות. נתונים אלו הם נתונים חשובים שיש בהם כדי לתמוך בטענה כי אסיר משנה את התנהגותו לטובה. מכאן שהיה מקום להביאם בפני ועדת השחרורים.

עם זאת, איננו סבורים כי החלטת הועדה והתוצאה הסופית היא בלתי סבירה בצורה קיצונית.