עת"א 44258-07-15 באשה(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

לפניי עתירת אסיר במסגרתה מבקש העותר לאפשר לו לקיים ראיון טלוויזיוני מצולם. המשיב מתנגד לבקשה לערוך ראיון מצולם ומאשר לעותר לקיים ראיון מוקלט, באופן שקולו של העותר יישמע בלבד.

כנגד החלטה זו מופנית העתירה.

העובדות

1.העותר, אסיר פלילי, נדון למאסר עולם בגין רצח בצוותא. העותר החל לרצות עונשו ביום 8.11.06. מכתבי הצדדים עולה כי התנהגותו בכלא היא ללא דופי.

מטענות בא-כח העותר, שלא נסתרו על ידי המשיב, עולה כי העותר נכח בזירת הרצח, בזמן שאחר (להלן:"מימוני") דקר את הקורבן. העותר הורשע על סמך עדות עד ראיה לפיה מימוני דקר את המנוח בעת שהעותר ואדם נוסף (להלן:"ג'") נכחו במקום.

מסיבות כאלה ואחרות הואשם ונשפט העותר במסגרת הליך אחד, לפני מותב ראשון, שם, כאמור, הורשע על פי עדותו של עד הראיה. לאחר הרשעתו, הואשמו ונשפטו מימוני וג', לפני מותב אחר (להלן:"המותב השני"), אשר דחה את עדות אותו עד הראיה, לאחר שמצא כי אינה מהימנה. המותב השני זיכה את מימוני ואת ג'. המדינה לא ערערה על זיכויים של מימוני ושל ג'.

העותר ערער על פסק דינו לבית המשפט העליון אך ערעורו נדחה ברב דעות, לאחר ששופט המיעוט מצא לזכותו. בקשתו למשפט חוזר נדחתה על ידי כבוד השופטת נאור (כתוארה אז), לאחר שהסתמכה על קביעות המותב השני שזיכה את מימוני ואת ג'.

לאחר החלטה זו פסק הדין בעניינו של העותר הפך סופי וחלוט, ומוצו כל ההליכים המשפטיים האפשריים בעניינו.

2.נוכח כך, פנה בא-כוח העותר אל המשיב ביום 28.5.15 וביקש לאפשר לעותר לקיים ראיון טלביזיוני. הבקשה עסקה בראיון שנכון לקיים ברוך קרא, כתב לענייני משפט מטעם ערוץ 10, עם העותר, בנוגע להרשעתו. במכתבו ציין בא-כוח העותר כי מוצו כל ההליכים האפשריים בעניינו של העותר, כי התנהגותו במאסר טובה וכי ישנה חשיבות ציבורית לקיומו של הריאיון נוכח נסיבות הרשעתו החריגות והמיוחדת בהן הורשע כמבצע בצוותא שעה שהמבצע הראשי זוכה, וזאת על סמך עדותו של אותו עד ראיה.

ביום 17.6.15 ענה המשיב כי טרם שקילתו את בקשת העותר מתבקש העותר לקבל את תגובת משפחת המנוח לבקשה ולהעבירה למשיב. עוד נענה כי בהעדר נימוקים מיוחדים אין לפרסם דברי אסירים אלא בכתב.

ביום 22.6.2015 הודיע בא-כוח העותר למשיב כי אין באפשרותו ליצור קשר עם משפחת המנוח וכי הוא מבקש מן המשיב לפעול לקבלת עמדת משפחת המנוח באמצעות קצינת נפגעי עבירה.

בא-כוח העותר שב ופנה אל המשיב במכתב מיום 24.6.2015, במסגרתו טען כי משפחת המנוח עוינת, מטבע הדברים, כלפי כל בקשה של העותר, על אף שמעולם לא הואשם ולא הורשע בדקירת המנוח בפועל. בכל מקרה הבהיר כי העותר אינו מתכוון להתייחס להיבט כלשהו ביחס למנוח, במסגרת הריאיון, אלא לסוגיה המשפטית עצמה.

ביום 9.7.2015 ענה המשיב כדלקמן:

"1. לאור העובדה כי הבקשה עומדת בתנאים המפורטים בפקודת הנציבות ובהתחשב בעמדת נפגע העבירה ותוך איזון בין חופש הביטוי של האסיר לרגשות נפגע העבירה, מאושר קיום ראיון באופן של הקלטת קולו של האסיר שכן די בשמיעת דבריו של האסיר בקולו בכדי להעביר את מסריו, לאפשר את זכותו לחופש הביטוי ולתת לו את יומו בפני הציבור וזאת תוך מזעור חשיפת נפגע העבירה לדמות הפוגע."

העותר, כאמור, טוען כנגד החלטה זו ומבקש לאפשר לקיים עמו ריאיון טלביזיוני מלא, מוסרט.

טענות הצדדים בעתירה :

3.העותר טוען כי החלטת המשיב אינה סבירה משום שנסיבות המקרה בגינו הורשע, הן חריגות ומיוחדות באופן המצדיק להתיר פרסום. לדבריו, קיום ראיון באופן של הקלטת קולו בלבד, מעקר את כוחו ועוצמתו התקשורתי של הריאיון והטענה למזעור חשיפת נפגע העבירה לדמות הפוגע היא טענה שאינה סבירה ואינה יכולה לשמש כשיקול מכריע.

4.המשיב טוען כי בהתאם לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן:"פקודת בתי הסוהר"), בית הסוהר הוא מקום סגור שהכניסה אליו מותרת לפי הוראות הפקודה בלבד, ועל כל קשרי האסירים עם העולם החיצוני, להתקיים באמצעות כתב בלבד. יחד עם זאת, לאור פקודת הנציבות החדשה "טיפול בפניית אסיר לפרסום דברים לציבור" מיום 30.9.14, הותרה כניסת אמצעי תקשורת לבית הסוהר כחריג, תוך איזון חופש ביטוי האסיר אל מול אינטרסים אחרים כגון מטרת הפרסום, התנהלות האסיר בבית הסוהר, עמדת נפגע העבירה והשפעת הפרסום על ביטחון המדינה, שלום הציבור וביטחונו, הסדר והמשמעת בבית הסוהר וכיוצא באלה.