עת"א 43324-11-14 ב'(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

בפני עתירת אסיר המבקש לצאת לחופשה מיוחדת מבית הכלא או ליציאה בלווי סוהרים לצורך טיפול פוריות.

מדובר באסיר השפוט לתקופה של שנה ו-10 חודשים בגין עבירות תקיפה ואיומים – עבירות אלמ"ב – נגד בת זוגו לשעבר. כמו כן, לחובתו הרשעות קודמות רבות בגין עבירות רכוש, אלימות, עבירות כלפי שוטרים, עבירות סמים, עבירות מין במשפחה (שבגינן ריצה מאסר של 14 שנה ושוחרר בשנת 2007) וכן עבירות אלימות במשפחה משנת 2010 נגד אותה מתלוננת.

האסיר נשפט בתאריך 26.10.14 ובתאריך 2.11.14 נקלט בבית סוהר כרמל. האסיר פנה בבקשה לצאת לטיפול פוריות בליווי סוהרים או לחופשה חריגה של מספר שעות לצורך הטיפול. הטיפול אמור להתקיים במרכז הרפואי כרמל. בקשתו של האסיר נדחתה על ידי המשיב מאחר שפקודת נציבות שב"ס שמספרה 04.47.00 בנושא "התייחדות וסיוע לפריון אסירים" קובעת את הכללים המנחים ושיטה לפיה יש לנקוט במתן סיוע לאסיר לצורך פריון וקביעת קריטריונים לזכאות. מאחר שלא הוגשה בקשה פורמלית באופן הקבוע בנהלי שב"ס לא ניתן היה לגורמי המקצוע האמונים על הטיפול באסיר על כל היבטיו לבחון את הנושא ולגבש עמדה מקצועית הולמת לעניין הבקשה והשלכותיה.

האסיר טוען כי החל בטיפולי הפוריות עם בת זוגו הנוכחית עוד לפני המאסר הנוכחי וזה הטיפול השלישי. האסיר טוען שפנה לגורם בשב"ס אשר אישר לו לצאת לטיפול לאחר שיצרף מסמכים ולמרות זאת בבוקר היום שנקבע לטיפול הפוריות הודע לו שיציאתו לטיפול לא אושרה. האסיר טוען כי הוא בן 53 ובת זוגתו בת 55, כך שהטיפולים אינם סובלים דיחוי. לטענתו, תיק האלמ"ב שבגינו נשפט הוא משנת 2012, כאשר הוא השתחרר למעצר בית בספטמבר 2012 ומאז שהה מחוץ למעצר וניהל חיים נורמטיביים ולא היה לו כל קשר עם המתלוננת בתיק. הוא מצא בת זוג חדשה ובנה לו חיים חדשים ומבקש להקים משפחה. האסיר מבקש לצאת למספר שעות לבית חולים כרמל ביום שנקבע לטיפול הפוריות.

ב"כ המשיב טענה כי מדובר בעותר ששפוט לתקופה של שנה ו-10 חודשים בגין עבירות תקיפה ואיומים נגד בת זוג. מדובר בכניסתו ה-11 לכלא. החל לרצות מאסרו ביום 26.10.14 ותאריך השחרור המלא הוא ביום 9.2.16. העותר מוגדר כאסיר אלמ"ב מאחר שנשפט על עבירות אלימות במשפחה ומאחר שהחל לרצות מאסרו רק ביום 26.10.14 עניינו עדיין לא נבחן מול ועדת אלמ"ב. נטען כי העותר פנה בבקשה לצאת לחופשה חריגה אך לא פנה על פי הפקודה הרלוונטית בנושא סיוע לפריון. כן נטען כי בתחילת מאסרו לא הסביר העותר שהוא נמצא בטיפולי פוריות ופנה בבקשה ליציאה בליווי ללא הגשת המסמכים המתאימים. נטען כי בקשה לסיוע לפריון צריכה להיות מוגשת על פי הפקודה בצורה מסודרת, להיבדק מול מפקד המחוז, מול בית החולים, ורק אם האסיר עומד בתנאי הפקודה ניתן לבחון דרך לסייע לו. נטען כי במאסרים קודמים היו לעותר בעיות משמעת רבות, יש לו רקע התמכרותי לסמים והוא לא עבר הליך טיפולי. כן נטען כי נעשתה בחינה של הוצאתו בליווי, על אף שהוא לא פנה בדרך הרגילה, ובקשתו נדחתה. באשר לבקשתו של העותר לתת זרע נטען כי העותר אינו חייב לצאת לבית החולים לשם כך והמשיב יכול לסייע לעותר בהוצאת זרע ישירות לבית החולים באמצעות המשפחה. נטען כי מאחר שהעותר נמצא בכלא כרמל והזרע צריך להגיע לבית חולים כרמל והמרחק ביניהם אינו גדול, הדבר אפשרי ללא יציאתו של העותר מבית הכלא.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה.

כאמור, מדובר באסיר השפוט לתקופה של שנה ו-10 חודשים בגין עבירות תקיפה ואיומים – עבירות אלמ"ב – נגד בת זוגו לשעבר. העותר החל לרצות מאסרו רק ביום 26/10/14. בקשתו לצאת מהכלא אינה עונה על הקריטריונים שנקבעו בפקודת נציבות שב"ס העוסקת ב"התייחדות וסיוע לפריון אסירים" והעותר אף לא הגיש בקשה מתאימה על פי פקודה זו. העותר הגיש בקשה לצאת לחופשה חריגה אך לא פנה על פי הפקודה הרלוונטית בנושא סיוע לפריון ולא צירף את המסמכים המתאימים. על כן, לא הייתה אפשרות לגורמים המתאימים לבדוק את הבקשה על פי הפקודה בצורה מסודרת. כמו כן, מאחר שהעותר החל לרצות מאסרו רק ביום 26/10/14, עניינו טרם אובחן על ידי ועדת אלמ"ב. בנסיבות אלו לא ניתן לאשר את יציאתו לטיפול פוריות על פי הפקודה הרלוונטית. על כן, בקשתו סורבה כדין על ידי המשיב.

ב"כ המשיב טוענת כי יש אפשרות לסייע לעותר להוציא זרע ולהעבירו מבית הסוהר לבית החולים בסיוע משפחתו של העותר, מבלי שהעותר יצא מבית הסוהר. במכתב מהמרכז הרפואי כרמל שהציג העותר עולה כי העותר ובת זוגתו נמצאים בטיפולי פוריות במרכז הרפואי כרמל, ביחידה להפרייה חוץ גופית. כן עולה מהמכתב שמפאת גילה של בת זוגתו של העותר לא נותר לה זמן רב לזכאות לטיפולים ועליה לסיים את הטיפולים בחצי השנה הקרובה ולשם כך יש להביא את העותר למרכז הרפואי כרמל במהלך החודש הקרוב על מנת לתת זרע אשר יוקפא לצורך המשך הטיפולים. מהמכתב לא עולה כי הבאתו של העותר למרכז הרפואי כרמל היא האפשרות היחידה על מנת שהזרע יהיה תקין וניתן יהיה להשתמש בו. כאמור, ב"כ המשיב טוענת כי כבר בוצעה בעבר הוצאת זרע מאסירים הנמצאים בבית הכלא, אשר הועבר לבית חולים בעזרת בני משפחה. נטען כי לאור המרחק הקצר בין בית הכלא כרמל והמרכז הרפואי כרמל, הדבר אפשרי גם במקרה זה.

סבורני כי לאור האמור, בנסיבות העניין יש לעשות שימוש בדרך זו של הוצאת הזרע בעת שהיית העותר בבית הכלא והעברתו בעזרת בני משפחה למרכז הרפואי כרמל שנמצא במרחק לא רב מבית הכלא בו שוהה העותר, והכל בכפוף לפיקוח המערך הרפואי של שב"ס ובתאם עם הגורםן המתאים במרכז הרפואי. בדרך זו לא תיגרם פגיעה לטיפולי הפריון בהם החלו העותר ובת זוגתו.